"ליהודים היתה אורה ושמחה וששן ויקר" (אסתר ח,טז). '”ושמחה וששון". ששן חסירה למה? שאין שמחה שלימה עד שיבוא המשיח' (אגדת אסתר ח,טז). מדוע נרמז שאין שמחה שלמה עד ביאת המשיח דווקא בחסרון האות ו' שבמילה ששון? בפשטות זה משום שבחסרון האות הזו, עדיין המילה נקראת בצורה תקינה. (ואמנם גם במילה "אורה" יכלו להשמיט את האות ו', ולומר שאין השמחה, שמתבטאת באור, שלמה עד ביאת המשיח. אולם עדיף לומר זאת במילה ששון שמבטאת שמחה ממש. ועוד שבאורה יצא שכתוב "ארה" שזה קללה [במדבר כב,ו], ולכן לא ראוי ליכתב כך). מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א מסביר ('לזמן הזה', פורים, 'פורים – א"י ומדינת ישראל') שהמילה ששון מבטאת שמחה המהולה בעצב (בשם הרב הנזיר זצ"ל), ולכן ראוי דווקא במילה ששון לבטא את החסרון בשמחה. וחסרון האות ו' מרמזת על חסרון מלכות (פירוש פענח רזא) [שהיא נראת כעין שרביט ולכן מרמזת על מלכות (ריב"ש כ"ץ)], ממילא במגילה כיון שהיו עדיין משועבדים לאחשוורוש – אין זו שמחה שלמה. אולי אפשר לומר שדרשו חז"ל על האות ו' בהקשר לכתב אותיות עבריות: 'רשב"א אומר משום ר' אליעזר בן פרטא, שאמר משום רבי אלעזר המודעי: כתב זה לא נשתנה כל עיקר, שנאמר (שמות כז, י) "ווי העמודים" מה עמודים לא נשתנו, אף ווים לא נשתנו. ואומר (אסתר ח, ט) "ואל היהודים ככתבם וכלשונם" מה לשונם לא נשתנה, אף כתבם לא נשתנה' (סנהדרין כב,א). ממילא כיון שלמדו על האות ו', וכן מפס' במגילה, נראה שיש קשר בניהם (ובפרט שלאחר הפס' עם המילה ששון שבלי ו' מופיע במגילה "ובכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר מקום אשר דבר המלך ודתו מגיע שמחה וששון ליהודים" [ח,יז], [שזה דומה ל"ושמחה וששן" שנאמר קודם, וכאן מתגלה שצריך להיות ו' במילה ששון] שזהו התוצאה של הפס' שבו נאמר "ככתבם וכלשונם" [שבו נאמר שכתבו אגרות לכל המקומות ובכל השפות, שהיהודים יקהלו על נפשם] כך שיש קשר בניהם) שאולי אפשר שהאות ו' כאן רומזת על ההקשר כמו "ווי העמודים", שהם הווים שבהם תולים את קלעי החצר והמסך (רש”י). שחסרון האות ו' בא לומר שלא היתה כאן התגלות ה', שכן היתה במשכן ובמקדש, אלא הכל היה בהסתר פנים, ולכן השמחה כעין ממועטת. אולי לכן קבעו את הערים המוקפות חומה ע"פ ימי יהושע בן נון (מעבר לנאמר ביר' שהטעם הוא כדי לחלוק כבוד לא"י שהיתה חרבה. יר' מגילה א,א) לרמז על גילוי ה'. שבנס פורים ה' היה נסתר, ולכן כדי להדגיש את השגחת ה' בעולם – שזה היה נס ולא מקריות, קבעו ע"פ הערים מוקפות החומה של א"י. כעין כנגד קלעי חצר המשכן שדומה לחומה של עיר, וכעין המשכן – גם א"י קדושה וכאן השכינה שורה. (ולעתיד יהיה גילוי ה' גדול, ולכן אז השמחה תהא שלמה). אולי לכן דרשו שערי החומה זה מימות יהושע מג"ש: 'יליף "פרזי" "פרזי”, כתיב הכא (אסתר ט, יט) "על כן היהודים הפרזים", וכתיב התם (דברים ג, ה) "לבד מערי הפרזי הרבה מאד". מה להלן מוקפת חומה מימות יהושע בן נון, אף כאן מוקפת חומה מימות יהושע בן נון' (מגילה ב,ב). הפס' בדברים הוא: "ונלכד את כל עריו בעת ההוא לא היתה קריה אשר לא לקחנו מאתם ששים עיר כל חבל ארגב ממלכת עוג בבשן. כל אלה ערים בצרות חומה גבהה דלתים ובריח לבד מערי הפרזי הרבה מאד" (דברים ג,ד-ה). הרי שהערים המוקפות חומה, הם 60, כך שאולי רומז לאות ו' (6), כרמז שמוקפות חומה בא"י כעין מרמז למשכן. (אולי גם רומז שהיה חסרון בשמחה, בשל שא"י היתה חרבה). [לכן המוקפות חומה, ושושן שבה נעשה עיקר הנס, הם באותו זמן, כרמז ל'תניא, ר"ש בן יוחי אומר: בוא וראה כמה חביבין ישראל לפני הקב"ה, שבכל מקום שגלו שכינה עמהן' וכו' (מגילה כט,א), שנראה שהשכינה משפיעה מא"י שהיא מקום השכינה, לגלות שבחו"ל. שכך בפורים נעשה נס הצלה בשכינת ה', אבל בהסתר פנים בשל הגלות). את המילה "ששן" דרשו חז"ל שמרמזת על המילה: '"ששון" זו מילה, וכן הוא אומר (תהלים קיט, קסב) "שש אנכי על אמרתך"' (מגילה טז,ב). המילה היא אות ברית ביננו לה', והיא מוכיחה את קשרנו התמידי לה': '"שש אנכי על אמרתך" - ... ורבותינו דרשו על המילה. שהיה דוד בבית המרחץ וראה עצמו בלא ציצית ובלא תפילין ובלא תורה. אמר: אוי לי שאני ערום מכל מצות. כיון שנסתכל במילה שמח, ואמר בצאתו מבית המרחץ "שש אנכי על אמרתך"' וכו' (רש"י. תהלים קיט,קסב). לכן היא מראה שאנו במהותנו משכן לה' (כעין "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". שמות כה,ח). לכן במילה ששון נרמז על חסרון גילוי השכינה שבפורים, שלכן שונה מהמשכן, ולכן קשור למילה שמרמזת על האדם שהוא כמשכן, ולכן הוא בדעתו צריך לגלות שזה מעשה ה' שנעשה כאן. אולי לכן 'אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב: כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה, כך משנכנס אדר מרבין בשמחה. אמר רב פפא: הלכך בר ישראל דאית ליה דינא בהדי נכרי, לישתמיט מיניה באב דריע מזליה, ולימצי נפשיה באדר דבריא מזליה' (תענית כט,א). שמדוע יש אז מזל טוב לישראל? ועוד השמחה היא בכל חודש אדר (שלא כחגים שלא משפיעים שמחה לכל החודש)? ומה הקשר לאב? אלא נראה שבאב היה חורבן הבית, שזהו שיאו של הסתר פני ה', ולכן כנגדו יש את אדר, שבו אמנם ה' הסתיר כביכול את פניו, אבל לא עזבנו – אלא הצילנו. לכן זהו ההיפך מהחורבן של אב. לכן יש מזל טוב לישראל מול גוי במשפט, כיון שה' עוזר לנו גם כשאין גילוי פני ה' בגלוי (אלא בניסתר, כמו דרך המשפט שיהיה מול הגוי, שגוים ישפטו בעד הישראלי). וכמו שבאב יש זמן מתמשך, שהחורבן קשור בחטא המרגלים (תענית כט,א) שהוא תהליך שבמשך החודש (עד שחזרו המרגלים מהריגול, ובנ”י בכו שלא ליכנס לא”י – שזהו להמשך הזמן שיבוא), ולכן משפיע לכל החודש. כך גם אדר, אמנם ההצלה היתה בפורים, אולם המן חשב על החודש כחודש רע: 'תנא: כיון שנפל פור בחודש אדר, שמח שמחה גדולה. אמר: נפל לי פור בירח שמת בו משה. ולא היה יודע שבשבעה באדר מת, ובשבעה באדר נולד' (מגילה יג,ב), שטעה כיון שמשה גם נולד בו, ממילא היחס לשמחה חלה על כל החודש (כהיפך מהמחשבה הרעה של המן על כל החודש, שטעה, ולכן מחשבתו נהפכה לטובתנו, לכן זה מתבטא בשמחה בכל החודש).