"ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר" (ויקרא א,א). האות א' של "ויקרא" כתובה כאות קטנה בס"ת. מסביר בעל הטורים: 'א' דויקרא זעירא, שמשה לא רצה לכתוב אלא "ויקר" כדרך שנאמר בבלעם, כאלו לא נראה לו השם אלא במקרה. ואמר לו הקב"ה: לכתוב גם באל"ף, וכתבה קטנה'. בויק"ר מובא: 'מה בין משה לכל הנביאים? רבי יהודה ב"ר אלעאי ורבנן: ר"י אומר: מתוך תשע איספקלריות היו הנביאים רואים; הה"ד (יחזקאל מג, ג): "וכמראה המראה אשר ראיתי וגו'". ומשה ראה מתוך איספקלריא אחת, שנאמר: (במדבר יב, ח): "ומראה ולא בְחִידֹת". רבנן אמרין: כל הנביאים ראו מתוך איספקלריא מלוכלכת; הה"ד (הושע יב, יא): "ואנכי חזון הרביתי וביד הנביאים אדמה". ומשה ראה מתוך איספקלריא מצוחצחת; הה"ד (במדבר יב, ח): "וּתְמֻנַת ה' יביט"' (ויק"ר א,יד). נראה ששתי הדעות הם אחת, רק שריב"א מסביר מדוע זה נראה כאיספקלריא מלולכלת, הרי לא שייך ליכלוך בשמים, אלא שכיון שראו דרך תשע איספקלריות לכן זה היה כעין מלוכלך. בכ"א נראה שזה הובא כאן (מעבר לכך שזה כהמשך ממקודם שהובאו ההבדלים בין נביאי ישראל לנביאי האומות, שלישראל נגלה בצורה טובה יותר, שגם כאן זה הבדל בנביאים) לרמז שקשור לפס' אצלנו, שמובא "ויקרא" בא' קטנה, לרמז שלהבדיל משאר הנביאים שראו דרך תשע אספקלריות, משה ראה דרך אחת (א'), ולכן כעין הבידול הוא קטן (לכן א' קטנה), ולכן אליו היתה הקריאה – הדיבור הנבואי ברור. עוד מובא: 'א"ר יצחק: עד שלא הוקם המשכן היתה נבואה מצויה באומות העולם. משהוקם המשכן – נסתלקה מביניהם. שנאמר (שיר ג, ד): "אחזתיו ולא ארפנו". אמרו לו: הרי בלעם מתנבא?! אמר להן: לטובתן של ישראל נתנבא. מה בין נביאי ישראל לנביאי או"ה? ר' חמא בר חנינא ורבי יששכר דכפר מנדי: רבי חמא בר חנינא אמר: אין הקדוש ברוך הוא נגלה על או"ה אלא בחצי דיבור, כמה דתימר (במדבר כג, ד): "ויקר אלקים אל בלעם"; אבל נביאי ישראל בדבור שלם, שנאמר "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה". ור' יששכר דכפר מנדי אמר: כך יהא שכרן?! אין לשון "ויקר" אלא לשון טומאה, כמה דתימר (דברים כג, יא): "אשר לא יהיה טהור מקרה לילה"; אבל נביאי ישראל בלשון קדושה, בלשון טהרה, בלשון ברור, בלשון שמלאכי השרת מקלסין בו להקב"ה, כמה דתימר (ישעיה ו, ג): "וקרא זה אל זה ואמר"' (ויק”ר א,יב-יג). ממילא אולי לכן נכתב "ויקרא" בא' קטנה, כרמז למיעוט, ומרמז גם על נבואת הגוים (“ויקר"), לומר שנבואת הגוים התמעטה בעקבות הקמת המשכן. ואף נראה שזה קשור לחיבור קדושה גדולה בעולם שע”י המשכן, שלכן הנבואה נשארה רק בישראל שמתנבאים בלשון קדושה. שאתנו הקב"ה מדבר בלשון קדושה, שזה מתגלה בדיבור שלם, שלא כגוים שקשור לטומאה ולכן בחצי דיבור, ולכן כשיש גילוי קדושה גדולה בעולם, לא ראוי שיתגלה לחצאים ובצורה של לשון טמאה, ולכן אצלם נפסקה הנבואה. לכן מרמז על מיעוט הנבואה לגוים בהקשר לקריאת ה' (בנבואה) למשה שיכנס לאה"מ (שמגלה קדושה בעולם). ואף כעין נשאר "ויקר", רמז שעדיין יש לגוים קצת נבואה, שזה קשור לנבואה לטובת בנ"י, ולכן "ויקר" לשון יוקרה (לתת יקר לבנ”י). עוד מובא בויק"ר: '"לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ” - א"ר תנחום בר חנילאי: בנוהג שבעולם משוי שקשה לא' נוח לשנים, ולשני'ם נוח לארבע, או שמא משוי שקשה לס' רבוא נוח לאחד? כל ישראל עומדים לפני הר סיני, ואומרים (דברים ה, כב): "אם יוספים אנחנו לשמוע וגו'", ומשה שומע קול הדבור עצמו, וחיה. תדע לך שהוא כן, שמכולן לא קרא אלא למשה, לכך נאמר "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה"' (ויק"ר א,א). אולי בזה אפשר להבין שנכתבה א' קטנה, רמז למיעוט, ואחד (א'), שדבר ה' לא נאמר לכל בנ"י אלא רק למשה, ששאר בנ"י התמעטו משמיעת ה', ורק משה היחיד שנשאר שומע את דבר ה'. וזה נאמר בכניסה לאה"מ שממשיך את מתן תורה מסיני (ששם שמעו כולם בהתחלה). לומר שבנ"י מינו את משה להיות שלוחם (כשאמרו "אם יוספים... קרב אתה ושמע" וגו' [דברים ה,כא-כג]), ועכשיו הוא נקרא כדי לבצע את שליחותו להמשיך את מתן תורה למעשה ('"מֵאֹהֶל מוֹעֵד" – א"ר אלעזר: אע"פ שנתנה תורה סייג לישראל מסיני, לא נענשו עליה עד שנשנית באוה"מ' וכו'. ויק"ר א,י). עוד מובא: 'כך בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: עשה לי משכן. על כל דבר ודבר שהיה עושה היה כותב עליו "כאשר צוה ה' את משה". אמר הקב"ה: כל הכבוד הזה עשה לי משה ואני מבפנים והוא מבחוץ? קראו לו שיכנס לפני ולפנים. לכך נאמר "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה"' (ויק"ר א,ז). לפי זה אולי מרמזת א' קטנה, שמשה היה עניו ולכן על כל דבר שהיה עושה היה כותב "כאשר צוה ה' את משה", ולכן ה' נתן לו יוקרה בכך שקרא לו לאוה"מ, ליכנס לפני ולפנים, ולכן כעין נכתב "ויקר" לשון יוקרה, וא' קטנה רמז לענוותנותו של משה, שבזכותה נקרא בכבוד ויקר לאוה"מ.