"ויפרש את האהל על המשכן וישם את מכסה האהל עליו מלמעלה כאשר צוה ה' את משה" (שמות מ,יט). 'אמר רב: משה רבינו עשר אמות היה, שנאמר (שמות מ, יט) "ויפרש את האהל על המשכן", מי פרשו? משה רבינו פרשו, וכתיב (שמות כו, טז) "עשר אמות אורך הקרש". אמר ליה רב שימי בר חייא לרב: אם כן עשיתו למשה רבינו בעל מום, דתנן: גופו גדול מאבריו או קטן מאבריו! אמר ליה: שימי, באמה של קרש קאמר' (בכורות מד,א). רב למד מזה שנאמר שמשה פרש את האהל, שמשה היה גבוה עשר אמות, כיון שגודלו של המשכן ע"פ הנאמר בגודל הקרשים הוא עשר אמות. הקשה עליו רב שימי שנאמר במשנה שכהן שגופו גדול מאבריו נחשב בעל מום ופסול, ואם משה היה גופו גדול פי עשר מאמתו, הרי שגופו גדול מאבריו (כי בדר"כ הגוף גדול פי שלוש מאמתו), ויוצא שאומר שמשה היה בעל מום (שלא ראוי לומר כך, וכן משה עבד ככהן בימי המילואים [ע"ז לד,א] – כך שסימן שלא היה בעל מום)? ענה לו רב שלא התכוון שהיה גדול פי עשר מאמתו שלו, אלא מהאמה של הקרשים, אבל ביחס לגופו האמה היתה שליש. קשה לומר שמשה היה באמת גבוה כ"ך, שיוצא שהיה כמעט חמש מטר, שזה לא הגיוני, אלא בודאי שזה דרשה כדי לרמז על מעלתו של משה. עשר מרמז על שלמות, שבא לומר שמשה היה שלם בקדושה, ולכן הוא היה ראוי להקים את המשכן. לכן גם הפס' הזה מובא על שמשה פרס את יריעות העזים ('"ויפרש את האהל" – הן יריעות העזים'. רש"י), שעז מרמז על עוז – כח וחוזק. אולי גם עשרה בא לרמז על הדברות, שבשל העגל משה שבר את הלוחות, כיון שבנ"י לא היו ראוים לקבל את התורה במעמד שכזה שחטאו (וכדי להגן עליהם ממידת הדין [שמו”ר מג,א]). המשכן הוקם כתיקון לעגל – כדי שתשרה שכינה בארץ אף בהיותנו חוטאים (ראה ב'תורת המקרא' "תרומה" למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א). להבדיל מבנ"י שחטאו בעגל וגרמו לריחוק מה', משה באותו זמן היה בהר סיני ודבוק בשכינה. לכן משה ראוי להקים את המשכן, כאילו אין קשר לעגל כלל, ולכן כאילו הלוחות ירדו ונשארו בשלמותם ובמעלתם, לכן מרומז בעשר אמות, כרמז לידי משה ששברו את הלוחות ("וישלך מידיו את הלחת וישבר אתם תחת ההר". שמות לב,יט), שכאן כעין ידי משה מתקנים את מה ששבר, כעין חזרה למעלת בנ"י בדבקות בשכינה, כמו שהיה ראוי להיות שירדו הלוחות וישארו בשלמותם. שכך זה השפעת המשכן, וזה נעשה עם קשר למעשה משה בהקמת המשכן, שהוא מקשר למעלתם הקודמת ללא החטא. לכן זה מרומז כשפרש את האהל, שזה כעין השפעה מלמעלה למטה, כמו שהיה ראוי להוריד את הלוחות משמים לארץ (ויריעות העזים ממשיכות גם בארץ בסרח העודף). עוד נראה שמשה הוריד את התורה לארץ, ולכן הוא מייצג את התורה לתיקון העולם. לכן נלמד בעשר אמות ע"פ הקרשים, כעין שהקרשים עומדים, שכך גם משה קשור בהעמדת העולם, וזה ע"י התורה שמצויה כולה בלוחות ('חנניה בן אחי רבי יהושע אומר: בין כל דיבור ודיבור דקדוקיה ואותיותיה של תורה, דכתיב (שיר השירים ה) "ממולאים בתרשיש" כימא רבא'. יר' שקלים ו,א), ובגלוי רואים את עשרת הדברות, לכן זה נרמז בכך שהגובה של משה הוא עשר אמות של קרשים. ועוד המשכן מקדש את העולם, שהוא נעשה כנגד בריאת העולם: 'אמר רבי יעקב ברבי אסי: למה הוא אומר "ה' אהבתי מעון ביתך ומקום משכן כבודך" (תהלים כו ח)? בשביל ששקול כנגד בריאת עולם. כיצד? בראשון כתיב: "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ”. וכתיב: "נוטה שמים כיריעה" (שם קד ב). ובמשכן מה כתיב? "ועשית יריעות עזים" (שמ' כו ז). בשני, "יהי רקיע”, ואומר בהן הבדלה, שנאמר: "ויהי מבדיל בין מים למים”. ובמשכן כתיב: "והבדילה הפרוכת לכם" (שם שם לג). בשלישי כתיב מים, שנאמר: "יקוו המים”. ובמשכן כתיב, "ועשית כיור נחשת וכנו נחשת וגו' ונתת שמה מים" (שמ' ל יח). ברביעי ברא מאורות, דכתיב: "יהי מאורות ברקיע השמים”. ובמשכן כתיב: "ועשית מנורת זהב" (שם כה לא). בחמישי ברא עופות, שנאמר: "ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעופף”. ובמשכן, כנגדן לעשות קורבנות, כבשים ועופות. (ובמשכן, והיו הכרובים פורשי כנפים למעלה) (שם שם כ). בששי נברא אדם, שנאמר: "ויברא אלקים את האדם בצלמו" (ברא' א כז), בכבוד יוצרו. ובמשכן כתיב אדם, שהוא כהן גדול, שנמשח לעבוד ולשמש לפני ה'. בשביעי, "ויכולו השמים והארץ”. ובמשכן כתיב, "ותכל כל עבודת”. בבריאת העולם כתיב: "ויברך אלקים”. ובמשכן כתיב: "ויברך אותם משה”. בבריאת העולם כתיב: "ויכל אלקים”. ובמשכן כתיב: "ויהי ביום כלות" (במדב' ז א). בבריאת העולם כתיב: "ויקדש אותו”. ובמשכן כתיב: "וימשח אותו ויקדש אותו" (שם)' וכו' (תנחומא “פקודי” סימן ב). לכן נרמז גובה משה במשכן עשר אמות, כעין עשרה מאמרות בהם נברא העולם (וכעין הנאמר על בצלאל 'אמר רב יהודה אמר רב: יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ' וכו' [ברכות נה,א]), שמשה קשור לקידוש העולם ע”י התורה והמשכן, שהמשכן כנגד העולם, ומשה המשיך לקבל את התורה במשכן בקה"ק, כך שקשור לגילוי ה' ע"י התורה והמשכן, ולכן הוא הקימו, וזה נרמז ששם את היריעות עזים, כעין היריעות עזים שרבקה שמה על יעקב כדי שיקח את הברכות שלא ינתנו לעשו, שזה כעין ההתנגשות בין הקדושה והטומאה, בין יעקב לעשו, וזה היה קשור לקרבן פסח (פרקי דר"א, לב), שכך במשכן (שבו מקריבים קרבנות) מקדשים את העולם לה', שמעלים אותו לקדושה, עד שיתוקן לעתיד לבא (שאז גם "ועלו מושעים בהר ציון לשפט את הר עשו והיתה לה' המלוכה". עובדיה א,כא).