בס"ד

'סניא דיבי' האם הוא התוספתן

המשנה בחולין (מב.) מונה בין הטריפות אם ניקבה או נקרעה הכרס הפנימית. ואומרת הגמ' שם (נ:) "אי זו היא כרס הפנימי - סניא דיבי". ופירש רש"י שם לפירוש אחד "והוא עשוי ככיס וסתום בראשו, וכו'. סניא דיבי [-שנוא הזאבים] לפי שהוא מקום מאוס וכחוש ואפילו לזאבים". ע"כ.

ובדרך כלל מקובל לומר שהכוונה למעי העיור שהוא סתום, וכן רגילים לקשר את זה לתוספתן, שכידוע שאם התוספתן מקבל דלקת, האדם נמצא בסכנה, [מה שרגלים לכנות בלע"ז 'פנדציט'].1)

גם בשו"ת אגרות משה (אבה"ע ח"ב סי' ג) כתב בענין הטריפות שהכלל הוא שכל בהמה שמנו חז"ל בכלל הטריפות, אף אם אנו רואים שטריפה כזו חיה, "הדין ברור שגם זו טרפה ואסורה באכילה, דכלל נקט הרמב"ם שאין לך אלא מה שמנו חכמים, וכדחזינן בזמננו שחותכים הסניא דיבי וכולם חיים באדם ובבהמות שנעשה נתוח זה להרבה מיליאנים [-מליונים] נפשות, שודאי אין לומר ע"ז שהוא נס ולא שהוא מיעוטא, וגם אין לומר שהוא שקר וטעות וכו', דהרי הוא דבר מפורסם בכל העולם כולו שברוב משפחות אירע נתוח זה וראו זה בעיניהם איך שחתכו הרופאים ושהן חיים ובריאים, אלא שמוכרחין לומר שנשתנו הטבעים". ע"כ. ובפשטות הכוונה לניתוח הפנדציט שבמקרה של דלקת הרופאים מסירים אותו מיד, ובכל זאת ממשיכים לחיות. משמע שהבין שהסניא דיבי שנזכר בגמ' הוא התוספתן שאנו מכירים.

ואולם במהדורת שוטנשטין (שם הערה 41) הביא את הפירוש הראשון ברש"י שהוא כעין כיס בראש המעי הגס הפתוח בצד אחד וסתום בצד השני, ולכן נקרא המעי העיור, ומתאסף בו פסולת המזון ועובר עיכול נוסף ויוצא שוב ממקום שנכנס. והוסיף שם "אין זה - כפי שיש טועים – 'התוספתן', שהוא אבר הקיים רק בבני אדם, ואילו לבהמות וחיות אין תוספתן כלל".

ונראה שאין סתירה בדברים, שאף שאין לבהמה את התוספתן שיש לאדם, מ"מ לפי הציורים בספרי הרפואה רואים שהתוספתן הוא כעין כיס שיוצא מהמעי העיור, [-"הזיז התולעי של המעי העיור"], וא"כ כוונת האגרות משה לפי מה שאמרה המשנה שאם ניקבה או נקרע הכרס הפנימי שהוא הסניא דיבי הנזכר, הבהמה טריפה, ולפי זה היה צריך להיות שבכל ניתוח שעושים להסרת התוספתן האדם יהיה טריפה שהרי נוצר חור במעי העיור 'וטריפה אינה חיה'. ועל כרחך צריך לומר שנשתנו הטבעים כמ"ש הרב שם.