"ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" (שמות כא א). מיד לאחר מעמד מתן תורה הנבואי והמרומם, התורה מפרטת את 'פרשת המשפטים'. "ומי גוי גדול אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים ככל התורה הזאת אשר אנכי נתן לפניכם היום" (דברים פרק ד ח), משפטי התורה הם 'משפטים צדיקים'! בראש ובראשונה משום שהם לא רק 'משפט' אלא  גם  'צדק'. לא רק פרוצדורה המסדירה את החיים בצוותא, או הסדרה במקרה של סכסוך משפטי ופלילי אלא גם 'משפטי אמת וצדק'  המאפשרים תקון המציאות החברתית והשתלמותה. "שהחוקים והמשפטים בעצמם הם צדיקים, ישרים וטובים בישוב העם והמדינות" (רמב"ן שם פס ה). פרשת משפטים מציגה לראשונה את ה'חוקה היהודית', שמשקפת את עקרונות המוסר והצדק החברתי היהודי היחודי. עקרונות מהפכניים וחדשניים ביחס לזמנם ובכלל. אשר נובעים מאמונה בקב"ה שברא את עולמו במידת הרחמים, ומצפה שנידבק במידותיו, ואת אהבת הבריות שנבראו בצלמו, ואמון ביכולת האנושית לייצר עולם טוב שמונע מטוב לב ולא רק מאינטרסים, מהנכונות לתת ולא רק לקחת.

לא בכדי פותחת הפרשה ב'מצוות עבד עברי'. בניגוד גמור למעמד העבד בעולם, שלא הוקנו לו זכויות אדם (מעמד שלא השתנה עד לא מזמן. בארה"ב הוא השתנה רק במאה ה19) משפטי התורה מגבילים את זכויות האדון ומגדירה את  זכויות העבד. ולאחר מכן מגדירה את עקרונות החוקה בדיני נפשות ונזקי נפש, דיני נזיקין נזקי גוף נזקי רכוש, שנגרמו ישירות ע"י האדם או ע"י רכושו. דיני גניבה. דיני שומרים: "ודע כי כלל ארבעה שומרים הללו וכו' כל אלה דיני היושר ומדות שוות וחוקים ומשפטים צדיקים" (רבנו בחיי שמות כב ו). דיני האונס והמפתה. אונאת הגר. דיני הלוואה ומשכון. המחוייבות למשפט אמת ואכיפה שוויונית של מערכת הצדק והמשפט (לא אכיפה בררנית). ואיסור לקיחת שוחד. ועוד.

היחשפות למשפטים - ל'חוקת התורה' ולאופן שהיא מתיישמת בחיי היום יום של העם היהודי לאורך כל ההסטוריה, בעתות צרה ורווחה, מהוים נקודת אור בעולם האנושי: "ואמר כי בחוקים ובמשפטים תועלות גדולות, שהם תפארת לעושיהם מן האדם, ואפילו שונאיהם ישבחו אותם בהם" (רמב"ן על דברים שם).

בשיח הישראלי הרשמי העכשוי מרבים לדבר על הבולטות של המוסר היהודי בתחום 'מוסר המלחמה' ו'טוהר הנשק'. גם מי שאינם דתיים מעלים אותו על נס. ומזדהים אתו כתפיסה נאורה ומהפכנית בקרב התפיסות המקבילות בעולם. אולם  בשיח הלא רשמי גם בקרב אנשים שאינם דתיים ישנה התפעלות גם משאר עקרונות המוסר והצדק של משפטי התורה, המשתקפים בחיי העם היהודי לדורותיו. בתחום הנתינה גמילות החסד והערבות ההדדית. מקרבים לבבות בין דתיים לאלה שאינם דתיים, ויוצרים את גאוות ההשתייכות לעם היהודי.

במערכות הבחירות הקודמות יצא לי לא פעם לשוחח עם חברים קרובים, שאינם מהציבור הדתי, שהצביעו בבחירות לבית היהודי, ולקודמתה המפד"ל. הם ראו שהייתי מופתע והסבירו שהמיעוט הקולני שמנסה לצייר אותה כקיצונית לאומנית. וצרת אופקים בוטים ונשמעים כביכול כמייצגי העולם הלא דתי. אולם לא מייצגים את דעתם. הם הסבירו לי שלמרות שאינם דתיים ואף לא מאמינים  (היו שכן) אין להם קונפליקט עם היהדות במיוחד לא לצד הערכי והמוסרי של היהדות הם אוהבים את הזהות היהודית שלהם. שבהצבעה זו הם הביעו הזדהות ורצון לחזק את מי שמייצג עבורם את המורשת היהודית הטובה שהם מרגישים קשורים אליה בכל נימי נפשם. את החינוך לערכים ולמסורת לאהבת הארץ ואת החינוך לנתינה. הם ראו במפלגת הציונות הדתית כמי שמשמר את המורשת וכמי שיודעת לחבר אותה לתרומה למדינה בכל תחומי החברה הביטחון והכלכלה. ואת המאבקים של הציונות הדתית על אופיה היהודי של המדינה לא כמאבקים סקטורייאליים – כדי להטיב לציבור שלה, אלא כמאבק שמייצג גם אותם.

ומעל לכל כמי שנותן את הנשמה למדינה.