בס''ד              פרשת יתרו: האם יש איסור דאורייתא לצלם תמונה

פתיחה

בפרשת השבוע מסופר על התגלות הקב''ה על הר סיני ועל נתינת עשרת הדברות, ובניהם האיסור לעשות פסל ותמונה (כ, ד - ה): ''לֹֽ֣א תַֽעֲשֶׂ֨ה־לְךָ֣֥ פֶ֣֨סֶל֙׀ וְכָל־תְּמוּנָ֡֔ה אֲשֶׁ֣֤ר בַּשָּׁמַ֣֨יִם֙׀ מִמַּ֡֔עַל וַֽאֲשֶׁ֥ר֩ בָּאָ֖֨רֶץ מִתָּ֑֜חַת וַאֲשֶׁ֣֥ר בַּמַּ֣֖יִם׀ מִתַּ֣֥חַת לָאָֽ֗רֶץ. לֹֽא־תִשְׁתַּחֲוֶ֣ה לָהֶ֖ם֘ וְלֹ֣א תָעָבְדֵ֑ם֒ כִּ֣י אָֽנֹכִ֞י יְקֹוָ֤ק אֱלֹהֶ֙יךָ֙ אֵ֣ל קַנָּ֔א פֹּ֠קֵד עֲוֹ֨ן אָבֹ֧ת עַל־בָּנִ֛ים עַל־שִׁלֵּשִׁ֥ים וְעַל־רִבֵּעִ֖ים לְשֹׂנְאָ֑י''.

בביאור האיסור כתב רבינו בחיי (שם), שהיה מקום לחשוב שיהיה ניתן לעשות פסל, שהרי מטרת הפסל לזכור את אלוקים, וכפי שהסוכה או המצה מזכירים את יציאת מצרים. לכך באה התורה להגיש, שאין לעשות כך, והעושה כך יש חשש שיהפוך לבסוף את הפסל מאמצעי לעבודת ה', למטרה שיש לעובדה. ובלשונו:

הזהיר על המעשה שלא לעשות תמונתם, כי אולי יחשוב שהוא עושה בזה חפץ ה' יתברך ואינו עובר על רצונו כלל... והלא כמה מצות יש בתורה שהן לזיכרון דבר, כעניין הסוכה, וכן אכילת הפסח וכן המצה, ועל כן באה התורה ואסרה לעשות שום פסל ותמונה אפילו אמצעי, שאם יעשה כן סופו שישתחווה לו ואחר ההשתחוויה יבא לעובדו.''

בעקבות האיסור לעשות פסל ותמונה, נעסוק השבוע בשאלה האם מותר לצלם תמונה של בן אדם במצלמה, או שיש בכך איסור עשיית פסל. כמו כן נעסוק בשאלה, האם מותר לצייר או לצלם שמש, ומה הדין כאשר מציירים רק חצי מהדמות. לסיום, נעסוק בדיון הפוסקים האם יש מקום להקל בכל דינים אלו כיום, במקומותינו בהם לא רגילים לעבוד עבודה זרה.

הצורות של רבן גמליאל

האם מותר לצלם תמונה? הגמרא במסכת ראש השנה (כד ע''א) כותבת, שכדי שיוכלו לקדש את החודש, היו צריכים שני עדים לבוא לבית דין להעיד שראו את הירח מתחדש. כדי להקל על העדים שלא ידעו להסביר כיצד ראו אותו, הייתה לרבן גמליאל הנשיא טבלה, עליה היו צורות של ירח בזוויות שונות ובגדלים שונים, והעדים היו מצביעים על דמות הירח שראו.

הגמרא מקשה על מעשי רבן גמליאל, שהרי כפי שראינו בפתיחה הפסוק אוסר לעשות פסל ותמונה 'אשר בשמיים', והירח ושאר מערכות הכוכבים נמצאים בשמיים. עוד היא מוסיפה, שאין סברא להקל מחמת העובדה שגויים עשו את הצורות, שכן לרב יהודה הייתה טבעת עם חותמת שעשו אותה גויים, ובכל זאת שמואל הורה לו להרוס את הטבעת!

כדי ליישב את הקושיה, מחלקת הגמרא לשני איסורים: האיסור הראשון הוא איסור דאורייתא ליהודי לעשות פסל בצורת אדם, ירח וכוכבים. האיסור השני הוא איסור של מראית עין. גם אם הגוי עשה את הפסל, עדיין יש איסור מדרבנן לשמור אותו, מחשש שההולכים ברחוב כאשר יראו שיש פסל בבית יחשבו שעובדים בבית זה עבודה זרה.

משום כך, כאשר שמואל אמר לרב יהודה שעליו להרוס מעט את הטבעת, זה לא היה בגלל שנעשתה באיסור שהרי גוי עשאה, אלא שלא יחשדו בו שהוא עובד עבודה זרה. לרבן גמליאל לעומת זאת הותר להחזיק צורות של ירח בביתו בלי לחשוש למראית עין בגלל היותו נשיא, שמטבע הדברים שוהים אצלו אנשים בבית כל הזמן, ולא יחשדו בו שהוא עובד עבודה זרה בחשאי [1].

מחלוקת הראשונים  

דנו הפוסקים, האם כאשר נאסרו עשיית הצורות, הם נאסרו רק כאשר הן בולטות, או גם כאשר הן שקועות:

א. התוספות (ד''ה והא) התקשו, מדוע כאשר הגמרא הקשתה על רבן גמליאל כיצד הוא עשה צורות ירח, היא תירצה שאת אותן הצורות עשה גוי, ולא תירצו תירוץ יותר בסיסי, שהצורות היו שטוחות, ובעשיית ירח שטוח אין כלל איסור. מכאן הוכיחו התוספות שאפילו עשיית ירח שטוח נאסרה, ולכן הגמרא לא תירצה תירוץ זה.

מעבר להוכחה מדברי הגמרא התוספות הוסיפו בטעם הדבר, שכאשר מסתכלים על הירח ועל השמש רואים אותם שטוחים, לכן כאשר נאסר לעשות שמש וירח נאסרה אפילו צורה שטוחה. לעומת זאת, כאשר רואים אדם, הוא נראה בולט, משום כך רק אם הצורה בולטת כפסל יש בכך איסור, ולא בתמונה במצלמה וכדומה. ובלשונם:

''ואם תאמר, אמאי לא משני (= מדוע לא תירצו) דצורת לבנה לא היתה בולטת ולכך עשאה רבן גמליאל? ואומרים רבינו יצחק, רבינו תם ורבי יצחק בר אשר, כי בחמה ולבנה ומזלות אין חילוק בין בולטים לשוקעים, וכן ברקיע שוקעים הם. ולא מפליג בהכי (= ולא אוסר רק בבולט) אלא גבי פרצופים וכיוצא בהן.''

ב. הריטב''א (ד''ה ופרכינן) כאפשרות ראשונה הביא את דברי התוספות שצורות שקועות אסורות (אם כי בשינוי קל בהגדרת בולט ושוקע), אבל העלה גם אפשרות שניה חולקת, שאסור לעשות צורה של שמש וירח רק כאשר הם בולטים, אבל שקועים מותר. לפי שיטה זו אין בעיה לצלם גם שמש וירח או לציירם, כיוון שבצילום הם שוקעים.

כפי שראינו, התוספות הוכיחו שאסור לעשות שמש וירח שקועים, מכך שהגמרא תירצה שאת הירח של רבן גמליאל עשו גויים, ולא תירצה שהירח היה שטוח. הריטב''א טען שאין מכאן ראיה, הגמרא לא תירצה שהצורות של רבן גמליאל היו שטוחות ולכן אין בהם איסור, מכיוון שמציאותית הם היו בולטות. ובלשונו:

''ומדלא משנינן (= ומכך שלא תירצו) דהא דרבן גמליאל שוקעת היו, יש ללמוד דאפילו שוקע אסור לעשות חמה ולבנה, לפי שהם פעמים נראין לעין שוקעין. אי נמי יש לומר, דלעולם קיימא לן דשוקעין מותרין, והני דרבן גמליאל בולטין היו שכך

צורתן בעת חידוש הלבנה.''

ג. הרמב''ן (עבודה זרה מג ע''ב) והר''ן (שם, יט ע''א בדה''ר) בגישה המחמירה ביותר נוקטים, שלא זו בלבד שאסור צורות ירח ושמש אסורות לעשות כאשר הן שקועות, אלא אפילו צורת אדם אסור לעשות שקועים. הם הבינו, שכל מה שנלמד בפירוש מהפסוק בתורה (ובניהם צורת אדם והכוכבים), אסור בין שוקע ובין בולט. ורק שאר צורות כמו חיות שאינן חלק מכסא הכבוד, מותרות שקועות.

להלכה

נחלקו האחרונים בפסק ההלכה:

א. השולחן ערוך (יו''ד קמא, ה) פסק כדעת התוספות, שצורת אדם אסורה רק כאשר היא בולטת, ומשום כך אין איסור להצטלם במצלמה או לצייר על דף דיוקן עצמי וכדומה. כפי שהעירו האחרונים ובניהם הבן איש חי (מסעי ב') והרב קוק (דעת כהן סו) כך גם מנהג העולם, ובנוסף לעיתים לא מצלמים את כל הגוף, ויש בכך סברא להקל כמובא בשולחן ערוך.

עם זאת כאמור, התוספות נקטו שצורת שמש וירח אסורים אפילו כאשר הם שטוחים (וגם דין זה הביא השולחן ערוך (שם)). בעקבות כך פסק הרב משה פיינשטיין (אג''מ או''ח ה, ט), שאין ללמד תינוקות המגיעים לגיל חינוך לצייר שמש וירח, שכן גם אם ברגע זה אין הציור דומה כל כך לשמש וירח, מכל מקום לא טוב להרגילם לצייר ציורין אלו. ובלשונו:

''בדבר התינוקות שמציירים בדיו ובצבע צורת לבנה וחמה. אם בציור יש ממש דמיון להלבנה ולחמה, שאנשים גדולים יאמרו שהוא צורת חמה ולבנה, יש לאוסרם לאלו שבאו לגיל חינוך. בשביל זה לא טוב ללמד לתינוקות לעשות ציורי חמה ולבנה, דרוצים שילמדו ברוב זמן לעשות ציורים הדומות ממש לשמש וירח, שזה הוא דבר אסור.''

ב. הט''ז (שם, יב) פסק החכמת אדם (כלל פה, ח) תמה על השולחן ערוך שלא חשש לדעת הרמב''ן והר''ן, הסוברים שיש איסור לצייר גם דמות אדם שטוחה, ולמעשה פסק כמותם כיוון שמדובר בספק דאורייתא[2]. עם זאת גם לשיטתם נראה, שהאיסור לצלם נוהג רק כאשר מפתחים את התמונה, אבל כאשר היא רק על המסך אין בכך איסור, כיוון שאין בדבר ממשות.

ג. במנחת יצחק (י, עב) בגישה שלישית והמחמירה ביותר, סבר שאפילו אם מקרינים על מסך צורה של שמש וירח יש בכך איסור. לא זו בלבד, למרות שבגמרא ובשולחן ערוך נפסק שמותר לצייר שמש וירח לצרכי לימוד, פסק שאין לעשות כך, וטען שכיוון שיש אפשרות להתלמד ללא ציור - אין לצייר, דבר השמור לבעלי מדריגה שלא ימשכו אחרי הציורים.

חצי שמש

כאמור, השולחן ערוך התיר לעשות חצי אדם. דנו הפוסקים מה הדין בחצי שמש:

א. הרב וואזנר (שבט הלוי ז, קלד) סבר, שהאיסור לצייר שמש נוהג רק כאשר מציירים שמש שלמה, אבל כאשר מציירים שמש חצויה, אין בכך איסור. הסברא בדבריו, שכמו שבמציאות אין אדם חצוי, לכן הותר לצלמו כך, אין איסור לצייר שמש, כי אין במציאות שמש חצויה (אך ירח נאסר, כי חלק מהחודש הוא נראה לעיננו חצוי). ובלשונו:

''אף על פי שגם חצי לבנה אינה במציאות דלעולם שלימה היא, אלא כפי עמידתה נגד השמש כידוע, מכל מקום כן מסתבר, שסוף כל סוף חמה נראה לעולם שלימה. ומה שנכנסה בחלקה תחת האופק אינה סיבה לאסור גם חצי צורת חמה, ולעניין עצם צילום כבר כתבתי למעלה.''  

ב. השואל ומשיב (ג, עא) והמנחת יצחק (שם) חלקו וסברו, שבניגוד לעשיית צורת אדם, חצי שמש נאסרה בציור. טעם החילוק ביניהם הוא, שאין מציאות של אדם חצוי, ממילא רק ציור של צורת אדם שלמה נאסרה. לעומת זאת, כאשר השמש עולה בזריחה, רואים אותה בצורה חלקית (ודבר זה מתרחש באופן תמידי), ולכן מסתבר לאסור צורה זו.

יש להוסיף כמעין ראייה לכך, שהגמרא במסכת ברכות (ז ע''א) כותבת, שדווקא כאשר השמש הייתה זורחת והיא הייתה נראית בצורה חלקית, כל מלכי מזרח ומערב היו משתחווים לה. לכן מסתבר לאסור עשיית צורה של שמש, גם אם היא בצורה חלקית מחשש עבודה זרה.

טעם להקל

א. לכאורה לפי מה שראינו עד כה, לכל השיטות כאשר קונים בובה בחנות, יש בשהייתה איסור דאורייתא, שהרי מדובר בצורת אדם שלמה. כך אכן פסק הרב וואזנר (שם), שהוסיף שהרוצה להשהות בובה מעין זו בביתו, צריך לעשות בה חיסרון ניכר הפוגם בה, לדוגמא להוציא אחת מעיניה, או לפחוס את אפה. גם הרב קרליץ (חוט שני, פסח) פסק כך, והוסיף שהקונה בובה מהמפעל עובר על איסור דאורייתא של 'לפני עיוור', שכן הוא גורם למפעל לייצר עוד בובות.

ב. אמנם בפשטות יש סברא גדולה להקל בכל עניינים אלו בזמן הזה, ואפילו בפסל של אדם, על בסיס גמרא נוספת במסכת עבודה זרה (מב ע''ב). הגמרא כותבת, שהמוצא כלים עם צורות עבודה זרה אך על כלים מבוזים, אין חובה להשמידם, שכן למרות צורתם מסתמא לא מדובר בכלי עבודה זרה. על בסיס גמרא זו כתב החכמת אדם (כלל פה, ב), שבזמן הזה יש מקום להקל בחפצים שברור שאין בעשייתם מטרת עבודה זרה - והוא הדין בבובות שברור שאין בעשייתן מטרה של עבודה זרה.

שבת שלום! קח לקרוא בשולחן שבת, או תעביר בבקשה הלאה על מנת שעוד אנשים יקראו[3]...