"לא תאכְלוּ כָל נְבֵלָה...לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ" [דברים,יד,כא]

"כל הראויה לגר קרויה נבלה, שאין ראויה לגר [רש"י: שהסריחה] אינה קרויה נבלה" [ע"ז,סז,ב]

הפעם נתייחס לתרופה עבור חולה שאין בו סכנה, האם היא ככל מזון אחר שיש להקפיד בו על השגחת כשרות כל השנה?

העיקרון: קיימים שני הבדלים משמעותיים בין רוב התרופות לבין מזון רגיל: 1.התרופה אינה ראויה לאכילה, אף לא לאכילת בעלי חיים כי אין בה כל טעם ולעיתים היא אף מרה, והריהי כעצים ואבנים. 2.היא נבלעת ישירות ככמוסה או גלולה ואין זו דרך אכילה.

ההגדרה הראשונה מבוארת בציטטה שבפתיחה: אם הנבילה איננה ראויה לאכילה כי היא "סרוחה" =פגומה, אין האיסור חל עליה שכן אינה נחשבת נבילה. גישת הפוסקים המקובלת היא שיש להחיל על תרופה מרה או חסרת טעם את ההגדרה הנ"ל, אלא שעדיין יתכן שיש בזה איסור דרבנן. ואולם, הואיל והתרופות בד"כ אינן ראויות אף לאכילת כלב, הרי יצאו מכלל מאכל, ואין בדבר איסור לא מדאורייתא ולא מדרבנן [נובי"ק,יו"ד,כ"ו]. גם השיקול השני הנ"ל נזכר בדברי רבותינו, שאופן נטילת הגלולה איננה נחשבת דרך אכילה, ובפרט כאשר היא מצופה או בתוך קפסולה [למעט לגבי איסור בשר בחלב האסור בכל הנאה].

לכן למעשה: א.סירופים מומתקים או גלולות מציצה [בעלות טעם] טעונים הכשר כי ראויים לאכילה. ב.כדורים וקפסולות מרות או ללא טעם אין הכרח להקפיד משום הסיבות הנ"ל. ג.אין כל בעיה ליטול תרופות שאינן ניטלות דרך הפה כגון זריקות ואינפוזיה, פתילות ומשחות. ככלל, בתרופות המצויות בשוק אין בעיות כשרות, ובכללם אקמולי וכל הסירופים האנטיביוטיים ונגד צינון ושיעול.להבא נתייחס בע"ה ובל"נ לויטמינים ותוספי מזון וחיזוק שבהם יותר שכיחה השאלה.