"וירא כי אין איש" (שמות, ב, יב)

שקע בקריאה מעניינת בספרייה

כבר עברו שעתיים מאז נכנס שלומי לספרייה העירונית, אך הוא לא שם לב כלל לזמן שחלף. שלומי ישב על אחת הכורסאות בפינה מרוחקת בחדר, כדי שאף אחד לא יפריע לו בקריאה, והיה שקוע כולו בספר המרתק. לפתע נשמעה קריאתה של הספרנית: "קוראים יקרים, שעת הסגירה הגיעה. בעוד חמש דקות אני נועלת ויוצאת. מי שעוד לא סיים מתבקש לעשות זאת ברגע זה!"

שלומי הרים את מבטו מהספר, ונדהם לראות את המקום כמעט ריק. מחשבותיו נדדו הרחק לארצות רחוקות, לשודדים שעומדים לתפוס את קולומבוס, גיבור העלילה. תוך כדי כך המשיך בקריאתו ולא שם לב לזמן שעובר...

לאחר מה שהיה נדמה לו ככמה שניות נוספות של קריאה, הרים את עיניו מהספר וקם לצאת. אולם לפתע חש במשהו מוזר: הספרייה ריקה! אף אחד לא נמצא! מיד רץ לבדוק האם הספרנית נמצאת באחד החדרונים, אך לדאבונו גילה שהמקום שקט לחלוטין. אין נפש חיה בבניין כולו! כשניסה לפתוח את דלתות הספרייה, הבין כי הן נעולות...

שלומי ניסה לדפוק על דלתות הספרייה, אך מהר מאד ראה שאין איש בחוץ. אט אט חלחלה בו הידיעה: הוא נעול. אין דרך החוצה!

החל שלומי לחשוב שהוריו וודאי דואגים לו, שהרי אפילו לא אמר להם לאן הלך. עכשיו הבין היטב את אזהרותיהם לבל יצא מהבית ללא רשותם. אילו רק ידעו היכן הוא...

שלומי ניסה להתקשר מהטלפון של הספרייה, אך נראה שצריך קוד מיוחד כדי להתקשר. מה יעשה כעת?

שלומי עבר מחדר לחדר, מחלון לחלון, אך לא מצא ולו פתח אחד. בייאושו הרב החל לרקום רעיון.

על שולחנה של הספרנית ניצבה אבן גדולה ומיוחדת. שלומי לקח את האבן וזרק אותה במיומנות רבה על אחד החלונות. בתחילה לא קרה דבר, אולם, לאחר כמה נסיונות נשמע קול נפץ חזק. שלומי צהל ושמח והחל לשבור בזהירות רבה את שארית השמשה. החור שנפער הלך וגדל עד ששלומי החליט שהגיעה העת. הוא החזיר את האבן למקומה ועבר בזהירות דרך השמשה המנופצת אל מחוץ לבניין. מיד רץ לביתו כשליבו דופק מהתרגשות.

תוך יומיים הגיע אליהם מכתב מהנהלת הספרייה, ובו דרישה לכיסוי הוצאות הנזק שנגרם.

האם מותר היה לשלומי לשבור את החלון, והאם עליו לשלם את הנזק שגרם? או שמא, הספרנית פשעה בכך שהשאירה ילד יושב על אחת הכורסאות, ונעלה את הדלתות ללא בדיקה מעמיקה??

תשובת הגאון הרב יעקב אריאל שליט"א : מבואר בגמרא (בבא קמא כז:) שדרך ששימשה כמעבר ונחסמה על ידי חביות מותר לשבור את החביות על מנת לעבור, והשובר פטור מלשלם את הנזק. (וכן נפסק בשולחן ערוך, תיב, ב)

וכן בענייננו אילו הספרנית הייתה סוגרת את הספרייה מבלי לבדוק, היה מותר לו לשבור את החלון, והיה פטור מלשלם על הנזק.

אולם מכיוון שהספרנית הודיעה חמש דקות לפני, והבחור שמע את ההתראה, והוא גם לא היה במקום גלוי, אלא בפינה מרוחקת של החדר, כך שלא ניתן היה לראות אותו בקלות, זו אשמת הבחור שננעל בספרייה. אולם למרות זאת, מותר היה לו לשבור את החלון, מכיוון שבין התקנות שהתקין יהושע בן נון בכניסתו לארץ, ישנה תקנה שהתועה בין הכרמים ואינו מסוגל לצאת מהסבך 'מפסג ועולה', כלומר מותר לו לשבור ענפים כדי לצאת החוצה (בבא קמא פא:). אולם מכיוון שזה נבע מפשיעתו של שלומי עליו לשלם.

סיכום - מכיוון ששלומי אשם בכך שננעל - עליו לשלם. ומכל מקום מותר היה לו לשבור את החלון על מנת לחזור לביתו.

שבת שלום!