רפואה עם לב / החלק היומי, פרשת שמות / סיון רהב-מאיר
27/12/2018
ביקרתי אתמול מישהי ב"שערי צדק" והתפעלתי מהגישה של הצוות הרפואי. רגעים כאלה נצרבים בנו לתמיד. שנים אחרי לידה, נשים יכולות לשחזר כל רגע מהתהליך. שנים אחרי ניתוח, אנשים זוכרים כל מילה שאמר הרופא או המרדים. בפרשה מופיעות שתי מיילדות – שפרה ופועה. הן מסרבות פקודה ולא מוכנות להרוג את התינוקות היהודים, כפי שפרעה דורש. תמיד חשבתי שהגדולה שלהן היא האומץ לעמוד מול שלטון אכזרי ולומר לא. רק השנה שמתי לב מה כותב רש"י: לשפרה קראו שפרה כי הייתה משפרת את התינוק ואת תנאיו. לפועה קראו כך כי היא הייתה פּוֹעָה ומדברת ומפייסת את התינוק הבוכה. זה מה שחשוב לרש"י להדגיש: באמצע טרגדיה היסטורית, שתיהן מצאו זמן לחייך לתינוק וליולדת. הן הרי פעלו בסתר, בניגוד לחוק המצרי, אבל הלחץ לא הפך אותן ללא-אנושיות, להיפך. הן הבינו שברגעים אלה לא רק הטיפול המקצועי חשוב, אלא גם היחס. בתוך הקושי הגדול הן דאגו לליטוף ולמילה טובה, וכך הן הניחו את הבסיס לכל יציאת מצרים.
מוקדש לצוותים רפואיים רבים ששומרים על הרוח הזו.
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
