"דָּן יָדִין עַמּוֹ כְּאַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל... הַנֹּשֵׁךְ עִקְּבֵי סוּס וַיִּפֹּל רֹכְבוֹ אָחוֹר. לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה' "  (בראשית מט, טז-יח)

באמצע ברכות יעקב אבינו לשבטים בין שבט דן לשבט גד, זועק יעקב אבינו לפתע: "לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה'!".

מה הוביל את יעקב אבינו לזעקה זו? ומה רצה ללמדנו בכך?

רש"י מבאר שזעקה זו הייתה מכך שראה יעקב אבינו ברוח קודשו את שמשון העומד כשעיניו מנוקרות וכשהוא כבול בשלשלאות ומשמש ללעג וקלס לפלישתים, ולכן זועק יעקב אבינו את הזעקה שזועק שמשון באותה השעה – "לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה'!".

יעקב אבינו בוחר להדגיש בתוך ברכתו לשבטים שאומנם כל אחד ואחד מהם יזכה לברכה מיוחדת ולכוחות מיוחדים, אבל אפילו שמשון שמייצג את הכוח האנושי החזק והמופלא ביותר, יגיע למצב שבו הוא יבין שכל הכוח הוא רק מהקב"ה, ורק - לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה'.

גם הרמב"ן ממשיך להדגיש נקודה יסודית זו – וזו לשונו:

"שמשון... הוא היה האחרון לשופטים... וכאשר ראה הנביא תשועת שמשון כי נפסקה, אמר: 'לישועתך קויתי ה' '... כי בך אוושע. לא בשופט, כי תשועתך תשועת עולמים".

כלומר, אין זו זעקתו של שמשון, אלא זעקתו של יעקב אבינו, אחרי שהוא רואה למול עיניו את החזק שבשופטי ישראל, ואת הציפייה הנכזבת לגאולה שתבוא מידי אדם, אפילו יהיה החזק ביותר, הוא אומר – רק "לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה'", לא לתשועת אדם, אלא לישועתך!

וכך כתב ה'אמרי אמת' (ראשון אדמו"רי גור בארץ ישראל):

"על ענין זה אמר יעקב: לישועתך קויתי ה', אדם חושב שיש לו משהו משלו אולם עליו לדעת שהכול מה' וזהו לישועתך קויתי ה'... עיקר התאמצות היצר הרע היא על ענין זה לסנוור עיני האדם שיחשוב שיש לו משהו וכן אמר הנחש הקדמוני 'והייתם כאלוקים יודעי טוב ורע', אולם על האדם להתאמץ שלא להיות מנותק אלא לדעת שהכול הוא מהקב"ה והכל הוא בהשגחה פרטית, וכל דבר קטן וגדול וכל מיני הכוחות כולם הם רק מכוח השם יתברך".

על האדם להבין שהישועה היא אלוקית והיא יכולה להגיע דרך אנשים ואומות, אלא שלא הם המשענת ולא כלפיהם הציפייה, אלא - לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה'.

"על האדם להתאמץ שלא להיות מנותק אלא לדעת שהכול הוא מהקב"ה והכל הוא בהשגחה פרטית, וכל דבר קטן וגדול וכל מיני הכוחות כולם הם רק מכוח השם יתברך".

הרב גור גלון – מתוך האתר: "ישיבת הר ברכה" - http://yhb.org.il/?p=219