הכתוב מספר על עבד אברהם, שיצא בשליחות אברהם למצוא אישה מתאימה ליצחק בנו, ונאמר שהוא הבריך את "הַגְּמַלִּים מִחוּץ לָעִיר, אֶל בְּאֵר הַמָּיִם, לְעֵת עֶרֶב, לְעֵת צֵאת הַשֹּׁאֲבֹת" (בראשית כד יא). ניתן להבין שהעבד בחר להציב את השיירה שלו על הדרך מהעיר לבאר בזמן צאת הבתולות לשאוב מים צחים לאנשי הבית לארוחת הערב. העבד רצה לראות את כל הבתולות ולהחליט את מי לבחור.

ואז הופיעה רבקה ראשונה ולבדה.

חז"ל הרגישו בבעיה הזאת והעלו "[ש]סיבבו מן השמים שהיא עצמה תצא וכדה על שכמה" (ילקוט מעם לועז, בראשית ב תפ"ח).

לפי החוק, אסור היה לגברים להתקרב לבאר בזמן הזה.

העבד עבר על החוק בכוונה ויצר איום לבטיחונן של הנערות. סביר שהעבד ישב במרחק מה מהבאר כדי לא להסתבך עם אנשי העיר, והוא היה מתרץ את נוכחותו בצמאונו. סביר שנערות שהיו בדרכם לבאר ראו אותו ואת גמליו העמוסים. סביר שהן הבינו שיש איתו אנשים נוספים שעזרו לו להוביל את השיירה ולשמור עליה.

כל הנערות הצעירות חששו ונמנעו מלהתקדם ולהופיע לפניו.

רבקה, שלא היתה צעירה, העריכה את המצב. האיש נראה לה עשיר ומכובד. היא החליטה להתעלם מנוכחותו ולהמשיך בעבודתה. היא עברה לפניו והציגה את מראיה ובריאותה. לאחר שהיא מילאה את כדה והתחילה לשוב, העבד החליט שהיא מתאימה להבחר ורץ לקראתה בנסיון נוסף להבהיל אותה. רבקה לא נבהלה, לא הפילה את כדה, ולא ברחה. רבקה הקשיבה לבקשת האיש, והסכימה להשקות אותו וגם הציעה להשקות את גמליו. היא הראתה את טוב ליבה, תעוזתה וחוכמתה.

כך רבקה בחרה להבחר, העבד בחר אותה לשאלתו, ואלוהים בחר אותה לענות בחוכמה.

העבד הודה לאלוהים בנוכחותה, וסיפר ללבן ובתואל את בחירת אלוהים. בצורה זאת העבד הודיע ללבן ובתואל שאי אפשר לשנות את הבחירה, ושגם אברהם ויצחק לא יוכלו לסרב להחלטתו של אלוהים. ואם רבקה תסכים כולם יהיו חייבים לקבל את החלטתה, ואת החלטתה העבד כבר ידע מהרגע שהיא הסכימה לקבל את הנזם והוא נגע בה.