ויגש
נכתב על ידי אבי מורגנשטרן, 13/12/2018
בפרשת ויגש בפסוק הראשון כתוב ויגש אליו יהודה. למה התורה משתמשת בלשון ויגש? ומה זה מלמד אותנו?
רש"י גם קצת תמוה למי שיודע את הכללים ברש"י
ויגש אליו וגו'. דבר באזני אדוני - זאת הכותרת ברשי ומפרש: יכנסו דברי באזנך. למה רשי מרמז שצריך לקרוא את הפסוק מתחילתו ועד המילים "באזני אדוני" כדי להבין את העניין? מה הפריע כאן לרשי? התרגום אונקלוס מתרגם ויגש - וקריב. לשון ויגש זה לשון קירבה
נתבונן בשאר המקומות שכתוב עניין "גישה" וננסה להבין מה קורה כאן:
כמה פסוקים לאחר מכן יוסף אומר לאחיו: גשו נא אלי. הוא מנסה לפייס אותם ולהתקרב אליהם. אח"כ כתוב ויגשו אליו. ודיברו איתו. כלומר שוב התקרבות הם כבר לא היו מרוחקים ומנוכרים אלא שוב קרובים אליו.
בפגישת יעקב ועשו אחר שיעקב השתחווה מלא פעמים לעשו כדי לפייסו ולהתקרב אליו שוב אז כתוב ותגש לאה וכו' ויגש יוסף ורחל. כל נשיו ובניו של יעקב לפי התורה גם ניגשו. והתרגום מפרש בכל המקומות הנ"ל וקריב או ואתקריב - לשון קירבה. גם במקרה של יעקב ועשיו יעקב רצה באותו זמן להתקרב שוב לעשיו שיתנהג איתו שוב כאח. וכמובן שאז לא ינסה להרוג אותו. אז יש ממש בהתקרבות ממשית של נשי ובני יעקב - מדובר כאן גם בקרבה.
אם כן לפי כל הנ"ל איך תסביר את העניין של ויגש אליו יהודה?
האם הוא ביקש קירבה עם שליט מצרים? בודאי שלא.
אז למה התקרב אליו? אנו רואים שהדברים שיהודה אמר לשליט מצרים (יוסף) היו דברים קשים וגם איים להרוג אותו ואת פרעה, זה נקרא קירבה?
זה בדיוק מה שקשה לרש"י ולכן הוא אומר: רגע! תקרא את הפסוק: ויגש אליו וגו' דבר באזני אדוני.
יכנסו דברי באזניך.
הוא לקח אותו לצד ועשה כאילו הוא מתקרב אליו ומסתודד איתו, אך לא עשה את זה באמת מתוך קירבה אלא מפני כבוד המלכות כדי שלא לבזות את השליט ולא לדבר איתו דברים קשים כאלו בפומבי. לכן ניגש אליו והסתודד איתו - יכנסו דברי באזניך - ולא ישמעו האחרים .
ילקוט שמעוני תהלים רמז תתמו
מעשה באחד שעשה דייתיקי ואמר לא יהא בני יורש אותי עד שיעשה שוטה. הלך ר' יוסי בר' יהודה לשאול המעשה לר' יהושע בן קרחה והציצו מבחוץ וראו אותו מרקע על ידיו ועל רגליו ונמי נתון לתוך פיו והוא נמשך אחר בנו, כיון שראו אותו הטמינו את עצמן, נכנסו אצלו שאלו אותו המעשה התחיל משחק, אמר להם חייכם שמעשה הזה ששאלתם עכשו הגיעני. א"ל מכאן שאדם רואה בנים כאלו הוא משתטה.
לעניינינו מה שקרה כאן זה שהתנאים באו לשאול את רבי יהושוע בן קרחה (בעצם בנו של רבי עקיבא). שאלה והציצו דרך הגדר של ביתו וראו אותו עושה שטויות עם הבן שלו. ובעצם ראו שגם תנא קדוש ר יהודע בן קרחה כאילו משתטה כשהוא עם הבן שלו ואמרו שכשאדם רואה בנים (כשנמצא עם הבנים, לדעתי.) אז כאילו הוא משתטה כלומר זה רגיל ואפילו נכון לעשות איתו שטויות.
חלק החינוך הילדים הוא בדיוק בכיוון הזה שכדי לחנך אז אתה צריך להתקרב אליהם. והרבה פעמים גם לצחוק איתם או לעשות שטויות איתם זה מה שיגרום להם להתקרב אליך ולאהוב אותך ואת מה שאתה מייצג. כמובן שאנו צריכים לדאוג לכך שאנו באמת מייצגים יראת שמיים אמיתית ורצון לעשות לו יתברך נחת רוח בכל דבר ונוסיף שאפילו ההשתוללות עם הילדים זה לנחת רוח לפניו כי זה כוונתינו וגם זה מביא לקרבה שלהם אלינו וממילא לקב"ה.
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
