"וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ..." [דברים,ח,י]

ברכת המזון היא מצווה דאורייתא, חוץ מהברכה הרביעית הנקראת "הטוב והמטיב" אותה תקנו חכמי יבנה בעקבות הבאת הרוגי ביתר לקבורה בט"ו באב. חכמים הוסיפו ותקנו ברכה זו בנוסח קצר גם על טובה שבאה לאדם והיא משותפת לעוד אנשים, ולכן:"ילדה אשתו זכר -אומר ברוך הטוב והמטיב" [ברכות,נ"ט,ב, שו"ע,רכ"ג,א] כי הטובה והשמחה משותפת לאב ולאם. אמנם יש שהבינו שזו ברכת רשות וסברו שלמעשה אין נוהגים בברכה זו, והוסיפו שברכת שהחיינו הנאמרת בברית המילה עולה גם על שמחת הלידה [בא"ח, ר"א פאפו] אולם אחרים תמהו על כך שהרי פשט דברי הברייתא בברכות שיש לברך. גם הרשב"א ציין בתמיהה שראה גדולים שלא ברכו [שו"ת,א,רמ"ה] ולמעשה צידד בברכה ונימק שבלידת בן יש מלבד שמחה גם תועלת מעשית [ד,ע"ז]. וכך נוהגים רוב האשכנזים וחלק מהספרדים שהאב מברך הטוב והמטיב בהיוודע הבשורה.

לידת בת: מדברי הברייתא משמע: זכר דווקא. היו שהסבירו, שבוודאי יש שמחה גם בלידת בת, אולם הטובה לטווח ארוך פחותה יחסית לבן, וכיון שבמשך ירחי ההיריון הנטייה לצַפּוֹת לבן זכר שכיחה וחזקה יותר, לכן אם נולדה בת אין תוספת של חידוש והפתעה לטובה [הרשב"א הנ"ל וא"א בוטשאטש]. אין ספק שבמציאות זמננו רוב ההורים שמחים מאד בלידת ילד בריא ושלם, בן או בת, למעט מקרים חריגים כגון שיש רק בנות ומייחלים לבן, אך גם במקרה ההפוך בוודאי תהיה כמיהה לבת. לכן יש טוענים מסברא שיש לברך הטוב והמטיב גם על בנות, אולם מאחר וחז"ל הם שהורונו סדרי ברכות, יש להיזהר בדבר ולנהוג ע"פ הפוסקים המובהקים, כגון ה"משנה ברורה" שקבע שכאשר רואים לראשונה את הבת הנולדת -מברך שהחיינו בשם ומלכות.