"וישמע ראובן ויצלהו מידם ויאמר לא נכנו נפש" (בראשית לז,כא). 'א"ר תנחום בר חנילאי: מפני מה זכה ראובן לימנות בהצלה תחלה? מפני שהוא פתח בהצלה תחלה, שנאמר (בראשית לז, כא) "וישמע ראובן ויצילהו מידם"' (מכות י,א). רתב"ח לומד שעיר המקלט של ראובן נאמרה תחלה בערי המקלט ("את בצר במדבר בארץ המישר לראובני ואת ראמת בגלעד לגדי ואת גולן בבשן למנשי" [דברים ד,מג]) כיון שהוא פתח בהצלה ראשון, שהציל את יוסף מאחיו שרצו להרגו, שכך גם עיר המקלט מצילה את הרוצח בשגגה מידי גואל הדם שרוצה להרגו. נראה שזה לא רק לומר שלכן נמנה ראשון, אלא יש בזה יסוד לכל עניין עיר מקלט, שיש במעשה ההצלה של ראובן את השורש להקמת ערי מקלט מכוח מעשהו. ערי המקלט היו ערי לוים, כיון במעשה יוסף מי שיעץ להרגו היו שמעון ולוי: '"שמעון ולוי אחים" – בעצה אחת על שכם ועל יוסף. (בראשית לז יט): "ויאמרו איש אל אחיו... ועתה לכו ונהרגהו" – מי הם? אם תאמר ראובן או יהודה – הרי לא הסכימו בהריגתו; אם תאמר בני השפחות – הרי לא היתה שנאתן שלימה, שנאמר (בראשית לז ב): "והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה..."; יששכר וזבולן – לא היו מדברים בפני אחיהם הגדולים מהם; על כרחך שמעון ולוי הם, שקראם אביהם "אחים"' (רש"י. בראשית מט,ה). [וכן בדומה בתנחומא “ויחי” סימן ט, שם מובא על המכירה. וכן בקיצור בב"ר צח,ה]. לכן כיון שלוי היה מהיוזמים את רציחתו, לכן הוא זה שצריך לתקן ע"י ערי מקלט. שבט לוי חולק בישראל בשל מכירת יוסף: '"אחלקם ביעקב" – זה שבטו של לוי, (במדבר יח): "אני חלקך ונחלתך"' (ב"ר צח,ה). לכן ערי המקלט שמחולקים בשווה בדרך, הם של לוי. (בב"ר מובא גם קשר לשמעון: 'אמר רבי תנחומא: אע"ג דאנו מפרשין ואמרין (במדבר לה) "והערים אשר תתנו מאחוזת בני ישראל ששה עיר אתהן ואת מגרשיהם", כולן משל שמעון היו' [שם]). אולי גם כיון שראובן רצה להציל את יוסף בשל היותו בכור: 'ר"נ אמר: אמר ראובן: אני בכור ואין הסרחון תלוי אלא בי' (ב”ר פד,טו), והרי אחי יוסף קינאו בו כיון שלא היה בכור (שלכן לא מגיע לו לקבל כתונת פסים יותר מהם), כך שכעין ראובן קשור למה שעשו ליוסף, ולכן הוא בא להצילו, ששני אלו בשל היותו בכור. כך גם בערי מקלט, כיון שלוי אשם במה שנעשה ליוסף (שהוא יעץ לזה [כעין הנגרם מראובן שהיה בכור, ולא יוסף (כיון שהוחלפה רחל בלאה)]) לכן הוא זה שאחראי לתקן זאת. וכן ישנה דעה שהסיבה שרצה להציל: 'ר' יוסי אמר: כל אחד ואחד מהם היה משמש את אביו יומו, ואותו היום של ראובן היה' (שם), יוצא שראובן רצה להצילו בשל אחריותו אצל אביו, כך גם לוי אחראי לתקן בשל היותו אחראי על המעשה שיעץ. (גם לוי אחראי ללמד תורה, ולכן גם לחנך את הרוצחים בשגגה ליזהר במעשיהם, לכן ערי המקלט באחריותו בשל האחריות שהוא אחראי ללמד [כעין ראובן שהיה אחראי אצל אביו]). וכן הדעה השלישית: 'רבנן אמרי: אמר ראובן: הוא מונה אותי עם אחי ואיני מצילו? אני הייתי סבור שנדחתי מכח אותו מעשה, והוא מונה אותי עם אחי, שנאמר "ואחר עשר כוכבים משתחוים לי", ואיני מצילו?' (שם). לכן לוי שהוא נפרד משאר השבטים במניין, בשל מכירת יוסף: '"אחלקם ביעקב" – אפרידם זה מזה, שלא יהא לוי במנין השבטים, והרי הם חלוקים' (רש"י. בראשית מט,ז). הוא שאחראי על ערי המקלט, כמו שראובן פעל בעקבות תוצאת חששו שהוא לא במניין בנ"י. דין רוצח בשגגה הוא כשלא היה שונאו: “כי לא שנא הוא לו מתמול שלשום" (דברים יט,ו) כמו שיוסף לא שנא את אחיו (אלא להיפך, דאג להם: '"את בני בלהה" – כלומר רגיל אצל בני בלהה, לפי שהיו אחיו מבזין אותן והוא מקרבן' [רש"י בראשית לז,ב]). אחי יוסף רצו להרגו, לכאורה תמוה שצדיקים כ"ך יעשו מעשה שכזה? אלא שחשבו כנראה שרוצה להוציאם מישראל, כמו ישמעאל ועשו, ולכן רצו להורגו כדי שזה לא יקרה (אולי לכן העונש של שמעון ולוי זה הפצה בישראל, כעין שלא נחשבים שבט רגיל בישראל, כנגד מקור מעשיהם). יהודי מול גוי הוא דרגה אחרת (כמו אדם מול חי), ולכן זה כעין מיתה, אולם יוסף לא חשב כך, ולכן זה כעין רוצח בשגגה. (וגואל הדם רוצה להרגו, כמו אחי יוסף). ראובן הציל את יוסף כיון שאביו היה מאשימו בזה (ע"פ דעת ר"נ ור"י), ממילא אם יעקב היה מת לא היה ראובן מצילו, כך גם בדומה כשמת הכה"ג שהוא כעין האב החשוב של לוי, אז בטל דין ערי מקלט, והרוצח משתחרר ("וישב בה עד מות הכהן הגדל" [במדבר לה,כה]). ראובן יעץ להשליך את יוסף לבור עמוק, כך שלא יצא משם במקום להרגו (“ויאמר אלהם ראובן אל תשפכו דם השליכו אתו אל הבור הזה אשר במדבר". בראשית לז,כב) כך גם הרוצח נמצא בעיר מקלט ואסור לו לצאת, ואם יצא – יכול גואל הדם להרגו (“ואם יצא יצא הרצח את גבול עיר מקלטו אשר ינוס שמה. ומצא אתו גאל הדם מחוץ לגבול עיר מקלטו ורצח גאל הדם את הרצח אין לו דם" וגו' [במדבר לה, כו-כז]). לעיר מקלט גולה מי שהרג בדרך ירידה: 'זה הכלל: כל שבדרך ירידתו - גולה, ושלא בדרך ירידתו - אינו גולה' (משנה מכות ב,א), כמו שרצו להרוג את יוסף (גם) בשל שסיפר את חלומו שהם משתחוים לו, כך שזה כאן עניין של דרך ירידה (ולא עליה, כי הוא לא עלה, אלא נשאר לעמוד, והם שירדו להשתחוות). (וגם ראובן יעץ לאחיו להורידו לבור, כך שזה עניין ירידה שפעלה לערי המקלט). יוסף סיפר את מה שחלם, שזה היה כעין נבואה משמים, כך גם דין עיר מקלט קשורה לעניין של שמים, שמהשמים מגלגלים: 'רבי שמעון בן לקיש פתח לה פתחא להאי פרשתא מהכא (שמות כא, יג): "ואשר לא צדה, והאלקים אנה לידו" וגו'. "כאשר יאמר משל הקדמוני: מרשעים יצא רשע" וגו' (שמואל א כד, יד), במה הכתוב מדבר? בשני בני אדם שהרגו את הנפש, אחד הרג בשוגג ואחד הרג במזיד. לזה אין עדים, ולזה אין עדים. הקדוש ברוך הוא מזמינן לפונדק אחד, זה שהרג במזיד יושב תחת הסולם, וזה שהרג בשוגג יורד בסולם ונפל עליו והרגו. זה שהרג במזיד נהרג, וזה שהרג בשוגג גולה' (מכות י,ב). ישנם שני אזורים – עבר הירדן וא"י, שבכל אחד מהם שלוש ערי מקלט: “את שלש הערים תתנו מעבר לירדן ואת שלש הערים תתנו בארץ כנען ערי מקלט תהיינה" (במדבר לה,יד). נראה ששלוש כנגד לוי שהוא הבן השלישי, ושני אזורים כנגד שמעון שהוא הבן השני (וכן שנים כיון ששניהם יעצו). לעתיד לבא יהיו תשעה ערים: “ויספת לך עוד שלש ערים על השלש האלה" (דברים יט,ט). '"ויספת לך עוד שלש" - הרי ט' – ג' שבעבר הירדן, וג' שבארץ כנען, וג' לעתיד לבוא' (רש"י). כנגד תשעת השבטים שרצו להרוג את יוסף (אלמלי ראובן שעצרם), שראובן לא רצה, כך שנשארו תשעה שרצו, וכנגד זה לעתיד יהיו תשעה ערים להצלה מגואל הדם. ערי המקלט הם של שבט לוי שאחראי על לימוד התורה ולכן ערים אלו באחריותו (אולי גם מטעם שהרוצח ירגיש שאינו ראוי להיות חלק מבנ"י כיון שיצא שיהרוג בשגגה אדם מישראל, ולכן מקומו אצל שבט לוי שמופרדים משאר בנ"י), לכן גם 42 הערים האחרות של לוי קולטות, רק שברמה פחותה מערי מקלט, שצריך לרצות ליקלט (שלא כערי מקלט שזה גם שלא לדעת) [מכות י,א], לכן הם כעין דין לעצמם, ולכן מרמזים על לימוד תורה, כנגד "ושננתם לבניך ודברת בם בשבתך בביתך" (דברים ו,ז), ש"בם" בגימטריה 42, שכך כמו שלימוד התורה הוא בדעת, כך גם הם קולטות רק אם זה בדעת, שאז "בשבתך בביתך" יכולים לשבת בערים אלו כמקלט. ערי המקלט הם 6 כך שיחד עם ערי הלוים ישנם 48 ערים שיכול ליקלט בהם, שזה גימטריה 'חם', שמרמז על לוי שהוא בעל מזג חם, שזהו "ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה" (בראשית מט,ז) שלכן רצה להרוג את יוסף. נראה גם ששבט לוי הוא בעל ערי המקלט, כיון שרצו להרוג את יוסף גם בשל הכתנת שקיבל, ואת הכתנת הזו יוסף קיבל בשל היותו ת"ח ושהוא עיקר תורתו של יעקב: “וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקנים הוא לו ועשה לו כתנת פסים" (בראשית לז,ג) '"וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף", רבי יהודה ורבי נחמיה; רבי יהודה אומר: שהיה זיו איקונין שלו דומה לו. רבי נחמיה אמר: שכל הלכות שמסרו שם ועבר ליעקב מסרן לו' (ב"ר פד,ח). הרי שקיבל את כתנת הפסים בשל היותו ת"ח, שיעקב מסר לו את כל ההלכות שלמד, והוא היה דומה לו, שזה כעין מראה שהוא עיקרו, שכך הוא עיקר התורה וממשיכו להפיץ את התורה. ממילא זהו שורש הדבר שגרם לרצון להרגו, ולכן כנגד זה בערי מקלט מי שאחראי עליהם הוא מי שאחראי על הפצת התורה בישראל (ובעולם), ולכן זהו שבט לוי שהם "יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל" (דברים לג,י).