פרשת וישלח - "איזהו חכם הרואה את הנולד"?

מאת אהובה קליין.

בפרשה זו יעקב קונה  חלקת שדה בארץ ישראל,   בהגיעו לסביבת שכם, כך התורה מתארת  את ההתרחשות:

"וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם, אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן, בְּבֹאוֹ, מִפַּדַּן אֲרָם; וַיִּחַן, אֶת-פְּנֵי הָעִיר.  וַיִּקֶן אֶת-חֶלְקַת הַשָּׂדֶה, אֲשֶׁר נָטָה-שָׁם אָהֳלוֹ, מִיַּד בְּנֵי-חֲמוֹר, אֲבִי שְׁכֶם--בְּמֵאָה, קְשִׂיטָה.  וַיַּצֶּב-שָׁם, מִזְבֵּחַ; וַיִּקְרָא-לוֹ--אֵל, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּצֶּב-שָׁם, מִזְבֵּחַ; וַיִּקְרָא-לוֹ--אֵל, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל".  [בראשית ל"ג, י"ח- כ]

 השאלות הן:

א]  באיזה מצב הגיע יעקב  לעיר שכם?

ב]  מדוע רכש  חלקת שדה -מול שכם?

תשובות.

יעקב מגיע  לשכם.

רש"י מסביר: יעקב מגיע לשכם - שלם בכל ענייניו:

שלם בגופו- כלומר  בריא - שנתרפא מצליעתו , בעקבות המאבק עם  מלאכו של עשיו כפי שנאמר:

"וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב, לְבַדּוֹ; וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ, עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר.  כו וַיַּרְא, כִּי לֹא יָכֹל לוֹ, וַיִּגַּע, בְּכַף-יְרֵכוֹ; וַתֵּקַע כַּף-יֶרֶךְ יַעֲקֹב, בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ".[שם ל"ב, כ"ה]

חז"ל אומרים: כי איש זה - הוא  שרו של עשיו שביקש  להרוג את יעקב.

שלם בממונו - שלא היה חסר לו כלום מכל אותו דורון ששלח לעשיו אחיו.

שלם בתורתו - לפי שלא שכח תלמודו בעשרים שנות מגוריו עם לבן הארמי.

רש"י מפרש: אף שהכתוב כבר ציין את יציאתו של יעקב מבית לבן:

"וַיִּנְהַג אֶת-כָּל-מִקְנֵהוּ, וְאֶת-כָּל-רְכֻשׁוֹ אֲשֶׁר רָכָשׁ--מִקְנֵה קִנְיָנוֹ, אֲשֶׁר רָכַשׁ בְּפַדַּן אֲרָם:  לָבוֹא אֶל-יִצְחָק אָבִיו, אַרְצָה כְּנָעַן".[בראשית  ל"א, י"ח]

 חזר הכתוב והדגיש את יציאתו ממקום זה בשנית:

כאדם האומר לחברו בדרך פלא - "יצא פלוני מבין שיני אריות ובא שלם" כך גם כאן הכתוב מתאר את הפלא שבדבר.

על פי רש"י: יעקב  הגיע  מחוץ לשכם ולא נכנס לתוכה היות ואותו זמן היה: ערב שבת ומפאת קדושת היום היה אסור לו להמשיך בהליכתו.

ה"בני יששכר" מפרש: "שָׁלֵם"- ראשי תיבות- שם, לשון, מלבוש, יעקב לא שינה את שמו העברי לא את לשונו ולא את מלבושו.

זאת למרות שהיה אצל לבן וגם פגש את עשיו וקשר עמו ידידות -  על אף שכל זה יכול היה להשפיע עליו לרעה, מכאן ניתן ללמוד : כי שלמותו של יהודי מתבטאת  בכך- שהוא  משכיל לשמור על שלושת עקרונות אלו!

הרמב"ן סבור: כל עוד יעקב  היה בסוכות [שם מקום] כפי שקראנו :

"וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה, וַיִּבֶן לוֹ בָּיִת; וּלְמִקְנֵהוּ עָשָׂה סֻכֹּת, עַל-כֵּן קָרָא שֵׁם-הַמָּקוֹם סֻכּוֹת". [שם ל"ג, י"ז]

היה פוחד מעשיו - כי סוכות נמצאת בעבר הירדן מזרח , במלכות סיחון- כפי שמוזכר בספר יהושע:

"וַיִּתֵּן מֹשֶׁה לְמַטֵּה-גָד, לִבְנֵי-גָד לְמִשְׁפְּחֹתָם. ...וּבָעֵמֶק בֵּית הָרָם וּבֵית נִמְרָה וְסֻכּוֹת וְצָפוֹן, יֶתֶר מַמְלְכוּת סִיחוֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן, הַיַּרְדֵּן, וּגְבֻל--עַד-קְצֵה יָם-כִּנֶּרֶת, עֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרָחָה. [יהושע  י"ג, כ"ד- כ"ח]- ובין אם המקום הוא אחר- הוא קרוב יותר לשעיר  -ממשיך ואומר  הרמב"ן : "ועד היותו בארץ כנען לא שקט ליבו, כי אז ידע שלא יגע בו כי אביו נשיא  אלוקים בתוכם, או שזכות הארץ תצילהו ולכן אמר עתה [בראשית רבה ע"ח, ט"ז] כל אותן החודשים שעשה יעקב אבינו בסוכות היה מכבד את עשיו באותו הדורון, כי היה מתיירא ממנו שם ומשלח לו אותו  הדורון בכל חודש וחודש, או פעם בשנה.

במילים אחרות: כל עוד יעקב היה בסוכות - הוא לא היה רגוע כי המקום נמצא באזור לא בטוח - עבר הירדן במלכות סיחון, ואף אם היה גר במקום אחר- הרי היה קרוב לשעיר מקום מושבו של עשיו  , אך משהגיע לשכם הוא הרגיש שלמות - לפי  שאז  עשיו לא יכול להזיק לו, כי אביו קרוב משם, או שאנשי הארץ יכולים לסייע לו - כי אביו היה  נשיא אלוקים בתוכם, או שזכות ארץ ישראל תצילהו ,לכן נאמר בבראשית רבה: כל עוד יעקב היה בסוכות היה יעקב מכבד את עשיו  כי היה   מתיירא ממנו , על כן היה שולח לו דורון כל חודש, או פעם  בשנה.

"ספורנו" מבאר: יעקב הגיע בשלום לארץ כנען כמו שהבטיח לו ה':

"וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ, וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר-תֵּלֵךְ, וַהֲשִׁבֹתִיךָ, אֶל-הָאֲדָמָה הַזֹּאת:  כִּי, לֹא אֶעֱזָבְךָ, עַד אֲשֶׁר אִם-עָשִׂיתִי, אֵת אֲשֶׁר-דִּבַּרְתִּי לָךְ".[בראשית כ"ח, ט"ו]

 כמו שיעקב נדר:

"וַיִּדַּר יַעֲקֹב, נֶדֶר לֵאמֹר:  אִם-יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי, וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ, וְנָתַן-לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל, וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ.  וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם, אֶל-בֵּית אָבִי; וְהָיָה יְהוָה לִי, לֵאלֹהִים וְהָאֶבֶן הַזֹּאת, אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי מַצֵּבָה--יִהְיֶה, בֵּית אֱלֹהִים; וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן-לִי, עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ".[שם כ"ח, כ- כ"ב]

לא המתין שיהיה בבית אביו, קיים מיד את נדרו והקים מזבח.

"החיזקוני" מפרש בשתי דרכים:

א] בא לשלם  - שהיא אחת  מערי שכם שהוא נשיא הארץ.

ב] יעקב הגיע עד שכם כשהוא שלם, והואיל ובשכם הוזק בביתו עם דינה, - רצה הכתוב להזכיר שעד הגעתו לשכם יעקב היה עדיין שלם.

רש"ר: מסביר: יעקב בא בשלמות גופנית ומוסרית בהתחשב עם הסכנות  המוסריות שהאדם נחשף אליהם - תוך כדי מאבק להשגת עצמאות חומרית.

וכאן מחדש רש"ר: המילה: "שָׁלֵם" קרובה למילה :"צלם" הצורה החיצונית של הצלם היא מגלמת גם את המהות הפנימית של הדבר. וכן "שלום" אמיתי- השלום לא נוצר רק כלפי חוץ אלא חייב לבוא מבפנים בשיתוף מלא עם רעיונותיהם של חיי הכלל.

יעקב קונה חלקת שדה.

רבינו בחיי מסביר: יעקב לא רצה להיות אכסנאי- כמישהו שגר  אצל רעהו, אלא רצה לרכוש בעלות על השדה ולא נהג  לעשות כן בכוונה, אבל הייתה כאן חשיבה לעתיד - כי את המקום הזה ירשו בניו בטרם ירשו יושבי הארץ.

בהמשך  מביא רבינו בחיי את דברי החכם - רבי אברהם: הקנייה הזו בא ללמדנו: כי יש מעלה גדולה לארץ ישראל, וכל מי שיש לו חלק בה- נחשב לו שיש לו חלק לעולם הבא.

ה"כלי יקר" מסביר: יעקב רכש את  שטח האדמה היות ורצה לבנות מזבח, על כן לא רצה להקריב עולות ה' חינם, בדומה למה שאמר דוד המלך כאשר רכש מארוונה היבוסי את הגורן, הוא שילם לו  סכום מלא, כפי שמסופר:

"וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל-אֲרַוְנָה, לֹא כִּי-קָנוֹ אֶקְנֶה מֵאוֹתְךָ בִּמְחִיר, וְלֹא אַעֲלֶה לַיהוָה אֱלֹהַי, עֹלוֹת חִנָּם; וַיִּקֶן דָּוִד אֶת-הַגֹּרֶן וְאֶת-הַבָּקָר, בְּכֶסֶף שְׁקָלִים חֲמִשִּׁים.  וַיִּבֶן שָׁם דָּוִד מִזְבֵּחַ לַיהוָה, וַיַּעַל עֹלוֹת וּשְׁלָמִים.." [שמואל-ב, כ"ד, כ"ד- כ"ה]

הכתוב מתאר לנו: כי יעקב קנה את השטח בסכום של מאה  קשיטה - כנגד  המזבח  בבית העולמים -  שהיה גבהו - מאה אמה, זאת על מנת לכפר על כל החטא הנמשך מאז חטאו של האדם הראשון שנברא מקצה השמים עד קצהו  ונתמעט בחטאו והועמד על מאה  אמה, היה המקדש גבוה מאה אמה- כי משם נוצר האדם ממקום שנאמר בו:

"מִזְבַּח אֲדָמָה, תַּעֲשֶׂה-לִּי, ......." [שמות  כ, כ"א]. כי מקום הארץ היה סיבה גם לחטאו כמו שכתוב:

"וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע, לְמִינֵהוּ, וְעֵץ עֹשֶׂה-פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ-בוֹ, לְמִינֵהוּ" [בראשית א', י"ב] לכן הכתוב מציין: כי יעקב קנה את השדה- להקמת המזבח במאה קשיטה.

על פי "אבני אזל"  המבסס דבריו על "מדרש רבה" יעקב הגיע בזמן של דמדומי חמה - כאשר שולטים טשטושי הגבולות וערבוב הדעות ולא קיים הבדל ברור בין היום ובין הלילה בין האור לחושך, דווקא  במצב זה יעקב מוכיח שיש בכוחו לקבוע גבולות: בין הטוב ובין הרע ולגלות  בעליל את המהות של כל דבר. קדושתה של ארץ ישראל – דורשת מידה גדולה במיוחד של הבדלה ובהירות ללא ערבוב של קודש וחול. ולא להמיר את השם "ארץ ישראל"- בהתאם להבנת התורה- במושג: "ארץ" כפי שאומרים אומות  העולם!

לפיכך, כאשר הוא מגיע לעיר  הראשונה בארץ ישראל ורואה: "דמדומים" -  טשטושים וספקות- הוא קובע  עובדות בשטח !

על פי רש"י: "קשיטה" הוא שם של מטבע. "מעה" ובשפה הכנענית היה קרוי: "קשיטה" ומספר רבי עקיבא: כאשר היה מפליג  לעיירות רחוקות מעבר לים היה שומע שהסוחרים קוראים למעה - "קשיטה".

הספורנו מסביר: יעקב קנה את חלקת השדה  בארץ ישראל – לקבוע  מקום בכסף מלא כדי להציב שם מזבח – כפי שאמרו גולי בבל:

"אֵיךְ נָשִׁיר אֶת שִׁיר יְהוָה, עַל אַדְמַת נֵכָר"? [תהלים קל"ז, ד]

"קשת אהרון" מבהיר: זה אחד משלושת המקומות שאין אומות העולם יכולות לרמות את ישראל ולומר להם: אתם גזלתם את אדמותינו  ואלו המקומות:

א] מערת המכפלה. ב] קבורת יוסף, ג] בית המקדש.

לסיכום, לאור האמור לעיל: יעקב אשר הגיע בשלמות ,בסייעתא דשמיא לשכם, כנראה- ראה ברוח הקודש את העתיד – שעתידים אומות העולם לתבוע את שטחי ארץ ישראל, השכיל לרכוש את חלקת  השדה בכסף מלא כדברי חז"ל:

                     "איזהו חכם הרואה את הנולד". [תמיד ל"ב, א]