לקט מביאור הרוקח על התורה – פרשת ויצא

כט,יב: ותרץ ותגד לאביה: מדוע לא הגידה גם לאמה? הרוקח: "כי מה קורבה היה לה ליעקב?". יעקב הציג עצמו לרחל כבן משפחה מצד אביה, לכן לא עירבה את אמה. הפרדה משפחתית מעניינת.

כט,טז: וללבן שתי בנות: מדוע 'בנות' עם קמץ בבי"ת ( banot) ולא צירה (benot), כמו בן - בנות (Ben – Benot)? הרוקח: "בת בהברה A ובן בהברה E, לפי כשהאישה מזרעת תחילה יולדת בן זכר – נקרא הבן על שם האם שהיא בהברת E,וכשאיש מזריע תחילה – יולדת בת – נקראת אחר האב שהוא הברת A, ולכך אמר 'שתי' גבי נקבה, שהתי"ו משמש בבת. בשם יב"ק אבא ז"ל". ניתוח מעניין בשורשי השפה.

כט,יח-יט: אעבודך שבע שנים ברחל בתך הקטנה. ויאמר לבן: טוב תתי אותה לך מתתה לאיש אחר:  מדוע דווקא 7 שנים, ומה פשר תשובת לבן? הרוקח: "ואז (אחרי 7 שנים) תהיה גדולה ותתן לי נדוניה עם בתך כמשפט הבנות". כיוון שיעקב בא עני, לא יכול לשלם נדוניא לאביה, ולכן הציע לחכות שתגדל, ואז אביה ישלם נדוניה. עונה לבן,  בלשון בעל הרוקח: "אף על פי שאין לך דבר, (עדיף לי לשלם נדוניא מלקבל עליה כסף מלא מ)איש אחר, שהיה נותן לי כסף מלא עליה", דבר המראה שלבן אהב את יעקב.

ל,ג: הנה אמתי בלהה, בוא אליה ותלד על ברכי: מה הכוונה ב'תלד על ברכי'? הרוקח: "מה שתלד אושיב על ברכי". לאה מתכוונת להתייחס לבני שפחתה בלהה, בדיוק כמו אל ילדיה הביולוגיים, תושיב אותם על ברכיה ותשחק עמהם בנעימות אמהית.

ל,לט: ויחמו הצאן אל המקלות ותלדנה הצאן עקודים נקודים וטלואים: מה סוד ההולדה של עקודים נקודים וטלואים? הרוקח: "כי דעתן (של הצאן) אחר התואר שראו (מקלות מפוצלות ברהטים ובשקתות המים), לכך אל תתמה רוב ממזירין פקחין (ירושלמי קידושין פ"ד הי"א), כי ליבן (של הנשים האסורות) פתוח לריווי דודים הנאת תשמישו וראות המזנה עמו, לכך נהפך לתוארו, ואם חושבות לטובה – יהפוך לטובה". מדהים איך בעל הרוקח ידע את 'הסוד' של הובלת המציאות למציאות טובה, לפי הרצון והמחשבה.

שבת חורפית שלום, שנזכה בה לקרבה משפחתית, לאהוב את המשפחה הקרובה, לשחק בנעימות עם הילדים בלא אפלייה, ולהגשים חלומות ומחשבות טובות למציאות טובה, אורן, בן וכו'.