לקט מביאור בעל הרוקח לתורה – פרשת וירא

יח,ח: ויקח חמאה וחלב, ובן הבקר אשר עשה: אברהם ערבב חלב ובשר? הרוקח: "עד שיתבשל הבשר". כלומר מנה ראשונה חלבית, ואחר כך הגיע הבשר, משהסתיים בישולו. תירוץ מעניין.

יח,טו: ותכחש שרה לאמור לא צחקתי: כיצד שרה סותרת את דבר ה' ('למה זה צחקה שרה?')? הרוקח: "מכאן שהנשים פסולות לעדות, שהצדקת שבהן כיחשה". גם אימהות האומה מלמדות אותנו במעשיהן את ההלכה...

יח,לב: אולי ימצאון שם עשרה: מדוע אברהם לא מבקש שלא להשחית את סדום גם על פחות מעשרה? הרוקח: "כי אין השכינה שורה בפחות מעשרה (על פי הגמרא, ברכות ו.)". מכאן שאברהם לא דאג לאנשי סדום או לרכוש, אלא לעבודת ה' והימצאות השכינה.

יט,יח: ויאמר לוט אליהם, אל נא אדונָי (האות נון של אדוני בקמץ, כלומר ה'): למי אמר לוט, מה? הרוקח: "'ויאמר לו אליהם' – ביקש מהם (מהמלאכים) לעכב שם עד שיבקש רחמים לאדון העולם, 'אל נא אדוני' – ה', אל תטריחני לברוח כל כך ברחוק". מכאן שלוט האמין בה', ופנה אליו ישירות לשנות את יעד הבריחה מההר לצוער, אך היה צריך לבקש עיכוב ביצוע מהמלאכים.

יט,כג: השמש יצא על הארץ: האם 'שמש זה לשון זכר כמו כאן, או לשון נקבה (אם זרחה השמש; שמות כג)? הרוקח: "כשיוצא (השמש) בתוקפו – כזכר, אבל כשהחמה מתרחבת כנקיבה אמר 'זרחה'". הרוקח מביא דוגמאות של מילים נוספות כגון אש שבאים הן בלשון זכר והן בלשון נקיבה, והכל לפי העניין , אם בתוקף – כזכר, אם כרחבה – כנקיבה. מעניין.

כב,כב-כג: ואת בתואל, ובתואל ילד את רבקה: מדוע פעמיים 'בתואל' ברצף? הרוקח: "רמז שתי בנות שיצאו ממנו לעבוד לאל (בתו-אל), רחל ולאה. ועוד רמז – ארבע יצאו ממנו, 'בתואל' בגימטריה: רחל, לאה, בלהה, זלפה". יש אמנם הפרש 1 (בתואל 439, ארבע נשות יעקב – 438) אך ההקשר מעניין.