לקט מביאור "תורה ככתבה" מאת אי"ם לפרשת וירא

יט,טז: ויתמהמה: ש: מדוע דווקא 'ויתמהמה' ולא 'השתהה'? ת: 'התמהמה' מבטא התלבטות: מצד אחד החיים, מצד אחר הרכוש והמשפחה (בנותיו, חתניו ומן הסתם נכדיו) שהוא עומד לעזוב מאחריו. 'השתהה' מבטא המתנה בלבד, ללא התלבטות וללא הכרעה. טעם ה'שלשלת' שעל המילה 'ויתמהמה' מורה על התלבטות מצד אחד והכרעה מצד שני, כפי שמבטאות כל ארבעת המילים שבתורה עם טעם ה'שלשלת' (ויתמהמה, ויאמר, וימאן, וישחט), ואין כאן המקום להרחיב בעניין.

כ,ב: אחותי היא: ש: מדוע צריך אברהם להצהיר הצהרה כזאת, הרי הוא כבר מפורסם בארץ כגיבור (מלחמת כדרלעומר), ואין לו מה לחשוש ממלך גרר, ושרה כבר ידועה כאשתו (ביקור שלושת האנשים, ששאלו "איה שרה אשתך")? ת: זאת דרכו של אברהם ללמד ולחנך את תושבי הארץ "יראת אלוהים", על ידי פיתוי לכמעט-חטא ואז תיקון ומוסר, שהרי אמר זאת לשרה עוד לפני יציאתם מחרן "זה חסדך אשר תעשי עמדי, אל כל המקום אשר נבוא שמה, אמרי לי אחי הוא" (פסוק י"ג). וכך הצליח אברהם בדרכו החינוכית, ואבימלך הגיע למדרגת נדיבות "הנה ארצי לפניך, בטוב בעיניך שב" (פסוק ט"ו).

כא,ח: משתה גדול ביום הגמל: ש: מדוע המשתה הגדול נעשה דווקא ביום הגמילה מהיניקה, ולא מסופר על משתה גדול כשנולד יצחק או כשנימול? ת: זה יום סיום הנס של "היניקה בנים שרה", ולכן קיבל יום זה ציון מיוחד במשתה גדול. יום הלידה והברית קיבל ציון בעצם השם "יצחק", המבטא את השמחה על אירועים אלה.