בגמ' מובא בהקשר לברכת גבורות גשמים: 'וליתני: 'מאימתי מזכירין על הגשמים', מאי גבורות גשמים? א"ר יוחנן: מפני שיורדין בגבורה. שנאמר: "עשה גדולות עד אין חקר ונפלאות עד אין מספר" (איוב ט, י), וכתיב "הנותן מטר על פני ארץ ושלח מים על פני חוצות" (איוב ה, י). מאי משמע? אמר רבה בר שילא: אתיא 'חקר' 'חקר' מברייתו של עולם. כתיב הכא: "עושה גדולות עד אין חקר" וכתיב התם "הלא ידעת אם לא שמעת אלקי עולם ה' בורא קצות הארץ לא ייעף ולא ייגע אין חקר לתבונתו" (ישעיהו מ, כח), וכתיב "מכין הרים בכחו נאזר בגבורה" (תהלים סה, ז)' (תענית ב,א). ['כתיב עושה גדולות עד אין חקר - אלמא דכתיב חקר בגשמים וכתיב חקר בברייתו של עולם, מה ברייתו של עולם כתיב ביה גבורה, אף גשמים הוי כמאן דכתיב ביה גבורה'. רש"י]. אומר תוס': 'אכן יש להקשות אמאי נקט גבורות טפי מכח? וכמו כן הוה ליה למימר מאימתי מזכירין כח גשמים, או ליתני גדולות גשמים? וי"ל: דמן הדין נקט גבורות, משום טעמא דאיכא כח ואיכא גדולה. אי נמי: משום דהברכה מתחלת בגבורה, להכי נקט גבורות' (תוס' ד"ה 'וכתיב'). מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א מביא (ב'צמאה נפשי' ו,ב) שיש קשר רעיוני בין גבורה לגשמים, והוא שגבורה הכוונה שמתגבר על אחר: 'שהתגבר נגד דבר אחר שרצה להתגבר ולהתנגד נגד הפעולה. וכן הוא עם הגשמים שיורדים בגבורה – נגד מידת הדין המקטרגת' ('תפארת ישראל' משנה ברכות ה,ב). וכן הגשמים מבטאים את גבורות ה' המיוחדים מגבורת אדם: 'דגבורות האדם – שהוא ממית החיים. ואתה גיבור – בהיפך זה – שאתה מחייה מתים! וכן הם הגשמים שבאים בגבורות, ומביאים רחמים לעולם' (מהרש"א תענית ב,א). וכן הגשמים מבטאים את גבורת ה' בכך 'שאינם ע"פ הטבע כלל' (סידור הגר”א). נראה שכל אלו קשורים יחד, שהגשמים הם מחיים, ומתגבר על מידת הדין ואינו בטבע הרגיל. שזהו כמו שמביא מרן שר התורה הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א על בריאת העולם ש'אלקים בגימטריה הטבע' וה' שיתף רחמים לדין, והגשמים הם ההתגלות של מידת הרחמים, שאינו ב'הטבע' שהוא ההתגלות שבמידת הדין ('מועדי ישראל' – 'בריאת העולם וגבורות גשמים'). לכן נראה שמובן לעניינו שהגשמים הם מעל הטבע הרגיל, והם מתגברים על מידת הדין ומביאים חיים לעולם (שע"י צרוף והתגברות של מידת הרחמים למידת הדין נברא העולם). לכן נראה שלמד ר"י דווקא מבריאת העולם שהגשמים יורדים בגבורה, כיון שבבריאת העולם מתגלה שהגשמים קשורים למידת הרחמים וכו' כמו שאמרנו. שמה שבירידת הגשמים בא חיים לעולם, זהו גילוי קטן של אותו גילוי בבריאת העולם. לכן למד בג"ש מהפס': “מכין הרים בכחו נאזר בגבורה" (תהלים סה,ז). שהכוונה שמכין הרים בכוחו לתת אוכל: '"מכין הרים בכחו" - שמצמיח ההרים שהם קשים בכחו, ומזמן ומכין בהן מזונות, ומכין מטר כדכתיב (לקמן קמז) המכין לארץ מטר המצמיח הרים' (רש"י). שההכנה של ההרים זה להצמיח בהם אוכל, שזה נעשה ע"י הגשם שיורד עליהם, ממילא הכנת ההרים לאוכל נעשית ע"י הגשם שיורד עליהם, לכן ההכנה היא ע"י שנאזר בגבורה שזהו הגשמים, שאיתם מצמיח בהרים אוכל. שזהו כעין בבריאה, שההרים זהו הטבע – מידת הדין, והגשמים זהו מידת הרחמים, שבהם יש קשר לקיום של הטבע (שהיה צריך לשתף רחמים למידת הדין), וזהו כמו כאן שמשתמש עם הגשמים כדי להוציא - לקיים בהרים אוכל, שכך מכין מרמז על האוכל שבהרים, ועל הגשמים שה' "מכין לארץ מטר", כיון שזהו כעין שה' הקדים את מידת הרחמים למידת הדין, שבחיבורם נברא העולם בפועל. לכן בפועל בעשיית האוכל, זה מתגלה בהרים עם האוכל והגשמים, אבל מיד מסביר ש"נאזר בגבורה”, שזהו הגשמים שבהם נאזר כדי להצמיח, והם כשלעצמם מוגדרים כגבורה. כך שבלימוד הזה רומז ר"י לעניין גשמים ומידת הרחמים וכו' בבריאת העולם, שזה מתגלה בכל הדורות כעין בבריאת העולם. שכך מרמז לבריאה שה' “מכין הרים בכוחו" שבבריאה ההרים – הטבע זהו מידת הדין, ו"נאזר בגבורה" כדי להוציא לפועל את הבריאה, שזהו במידת הרחמים כמו שמתגלה בגשמים שירדו אז. לכן בפס' זה יש בירור מהו כל חלק, ולכן לא אומרים 'גדולות' שזה כללי על כל הבריאה, ולא 'כוחו' שמרמז על הטבע ומידת הדין, אלא "בגבורה" שזהו הגשמים ומידת הרחמים. נראה שמיד מובא בגמ': 'ומנא לן דבתפלה? דתניא: "לאהבה את ה' אלקיכם ולעבדו בכל לבבכם" (דברים יא, יג) איזו היא עבודה שהיא בלב? הוי אומר: זו תפלה. וכתיב בתריה: "ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש" (דברים יא, יד). אמר ר' יוחנן: ג' מפתחות בידו של הקב"ה שלא נמסרו ביד שליח. ואלו הן: מפתח של גשמים, ומפתח של חיה, ומפתח של תחיית המתים' וכו'. שהסמיכו זאת לא רק כדי לברר את מעלת הגשמים שהם ביד ה' ולא בידי שליח (שאינו בטבע אלא ביד ה'), אלא גם שבברכת גבורות גשמים אנו מזכירים עוד דברים, שבברכה יש 'מחיה מתים אתה' שזהו 'מפתח של תחיית המתים', ומובא גשמים שזהו 'מפתח של גשמים'. וכן מובאים כאלו שיש בהם כעין הבאת חיים, שמובא גם 'מכלכל חיים בחסד' שהבאת החיים לאדם זה כעין 'מפתח של חיה', וכן 'סומך נופלים ורופא חולים ומתיר אסורים', שחולים ואסורים צריכים לומר הגומל: 'אמר רב יהודה אמר רב: ארבעה צריכין להודות: יורדי הים, הולכי מדברות, ומי שהיה חולה ונתרפא, ומי שהיה חבוש בבית האסורים' (ברכות נד,ב). כיון שהיו בסכנת חיים. ונראה שמה שנאמר 'סומך נופלים' הכוונה לכאלו שהיו בסכנת חיים שצריך לסומכם, שהם יורדי הים והולכי המדברות, שהם כעין נופלים לסכנה, וה' סומכם ומצילם. שאלו קשורים להבאת חיים לעולם, ולכן ל'מפתח של חיה' בדברי ר"י. לכן הוסמכו דברי ר"י על שלושה מפתחות שביד ה', לבירורו על גבורות גשמים, לומר שכל התפילה הזו קשורה לרחמי ה' הגדולים, שמתערב ומצילנו במידת הרחמים שמפעיל בקיום העולם.