לקט מביאור "הרוקח" על התורה – פרשת בראשית
לקט מביאור "הרוקח" על
התורה – פרשת בראשית
על הביאור והמבאר (מתוך
"ויקיפדיה"):
רבי אלעזר
מגרמייזא (גם "וורמייזא"; הכוונה לעיר וורמס) (ד'תתקכ"ה, 1165 - ה' אלפים, 1240 לערך) היה מקובל ופוסק, מגדולי רבניהם של חסידי אשכנז ותלמידו של רבי יהודה החסיד. בעל ספר הרוקח (רקח בגימטריה - אלעזר), מבעלי התוספות ובעל כתבים קבליים רבים, שמרביתם נותרו בכתבי יד. היה רב ודיין בוורמס. קבע והשפיע על מנהגים שנוהגים עד ימינו
בקרב אשכנזים שומרי המסורת היהודית.
רבי אלעזר נולד בערך בשנת ד'תתקכ"ה במגנצא, לאביו
ורבו רבי יהודה בן קלונימוס ממגנצא, מגדולי החכמים שבדור. נדד בין מרכזי התורה שבגרמניה וצפון צרפת. למד תורה מאביו, ותורת הקבלה מבן משפחתו, רבי יהודה החסיד[ העמיד תלמידים רבים, שהמפורסם שבהם הוא
רבי יצחק בן משה מווינה, מחבר ספר אור זרוע. היה חתום על תקנות קהילות שו"ם (שפירא, וורמייזא
ומגנצא). לגבי תאריך פטירתו נחלקו הרבה: 1232, 1234, ד'תתקצ"ח (1238) ויש המאחרים את פטירתו לאחר שנת ה'ב' (1242). מקום קבורתו בוורמס.
סבל סבל רב בפרעות, שבעקבותיהם עבר ממגנצא
לוורמס ושם נעשה לרב. בכ"ב בכסלו ד'תתקנ"ז (סוף 1196) , בזמן שעסק - על פי תיאורו האירוני במקצת - בפסוק
"וישב יעקב לבטח", פרצו שני רוצחים לביתו, פצעו אותו ואת בנו פצעים קשים
ורצחו את אשתו דולצא (ששימשה כרבנית הדרשנית בבית הכנסת בוורמס) את בתו
הגדולה בלט בת ה-13 ואת בתו הקטנה חנה בת השש. בזיכרונותיו מתאר רבי אלעזר כיצד
הרגו לעיניו את בני משפחתו:
"... ובתי בלט הגדולה בקעו ראשה, ובתי חנה בקעו
בראשה ומתו... ומיד עמדה (אשתי) החסידה ויצאה... וצעקה שהרגו אותנו. ויצאו
המתועבים והכוה בראשה עד הגרגרת ובכתף, ומן הכתף עד החגורה וברוחב כל הגב ובפנים,
ונפלה הצדקת מתה. ואני סגרתי הפתח וצעקנו עד שבא לנו עזר ממרום"
"נשארתי בחוסר כל ובעוני גדול ובייסורים
גדולים", הוא מעיד על עצמו.
-------------------------------------------------------
סיכומי ביאורו נערכים על ידי לפי
מהדורה בעריכת יואל קלוגמאן, עם הערות של הרב חיים קניבסקי. הביאור יוצא מכתב-יד
שהיה ספון וטמון קרוב ל 800 שנה.
הביאור נכתב מתוך התייחסות ל 73
שערים (נושאים), כגון שער המבאר, גימטריה, הפשט, ריבוי ומיעוט, תרגום, דילוג,
מצוות, תפילות, מדרש, ועוד.
בראשית א,ב: תוהו ובוהו: מהו 'תוהו'
ומהו 'בוהו'? הרוקח: "תוהו – ריקן מכל, בוהו – אותן מקומות
שעתה יש שם מעיינות ונהרות, כשהייתה בחידושה לא היה שם, ואף על פי שהייתה ריקה מכל
– מלוא כל הארץ כבודו". להבנתי, הביטוי תוהו ובוהו מלמד על גדולת ה'
הנמצא בכל מקום, אף מה שריק מכל או היה ריק מכל בעבר.
א,יד: והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים:
מדוע לא 'ולשנים' (עם למד)? הרוקח: "מן הימים עשה שנים,
שנ"ד (354) ימים זה שנה". שנה היא לא יצירה – אלא היא סך מסוים (354) של
ימים, תוצאה של סך ימים.
א,כב: והעוף ירב בארץ: מדוע לא 'יפרה',
כפי שבירך את החיות 'פרו ורבו'? הרוקח: "שלא נאמר פריה ורביה אלא באדם ודגים
שמצויין מזונותיהם ופנויים לשמש, אבל עופות אין מזונותיהם מצויים בימי
הגשמים". הבנתי שמי שטרוד בפרנסה אינו פנוי למצוות פריה ורבייה, ולכן
ברכתו רק לרבייה ולא לפרייה.
ד,כו: ולשת גם הוא יולד בן, ויקרא את שמו
אנוש, אז הוחל לקרוא בשם ה': מדוע רק משנולד אנוש התחילו לקרוא בשם ה'?
הרוקח: "עד שלא נולד אנוש היו דואגים להנהיג שת להקריב קרבנות, פן ישוב קין
ויהרגהו, אבל כשנולד אנוש אז התחילו להביא קרבנות לה', שאם יעמוד קין עליו –
אנוש יעזור לו, וזהו 'כי הרגו קין' (כה), שהיו יראים מפניו". קין נחשד
כמסוכן, ומשנולד שת עדיין חששו שיהרגהו, אך משנולד אנוש הבינו שאין לפחד מקין, ועם
תפילות לה' אנוש יצליח בהמשך הנהגתו את
העולם.
שבת שלום, שבת של ראשית הדרך עם הפרשן ר'
אלעזר מגרמייזא, שבת מלאה בתוכן ויצירה, פרייה ורבייה ומזונות מצויים, התחזקות
באמונה, אורן, בן וכו'.
