יבין מלך הכנענים ישב בחצור ולחץ את בני ישראל. היו לו תשע מאות מרכבות ברזל למלחמה. סביר שלמרכבות היו להבים בגלגלים. בני ישראל נשארו יושבים בגבעות ובהרים ולא יכלו לרדת למישור ולהלחם בו.

דבורה הנביאה החליטה שהגיע הזמן לשבור את צבאו של יבין והזמינה את ברק בן אבינועם לארגן צבא ולהלחם בכנענים. דבורה הסבירה לברק איך לנצח במלחמה. היא אמרה, "וּמָשַׁכְתִּי אֵלֶיךָ אֶל נַחַל קִישׁוֹן, אֶת סִיסְרָא שַׂר צְבָא יָבִין, וְאֶת רִכְבּוֹ וְאֶת הֲמוֹנוֹ, וּנְתַתִּיהוּ בְּיָדֶךָ." (שופטים ד ז).

לבני ישראל לא היה נשק כבד, והם היו קלים וזריזים. הרעיון היה להופיע לפני צבא יבין, למשוך אותו לרדוף, ולסגת לכיוון נחל קישון בתקופת הגשמים. צבא יבין ירדוף. בני ישראל ירוצו על הבוץ בלי לשקוע, אבל מרכבות יבין ישקעו ויתקעו. אז ישובו בני ישראל ויהרגו אותם ויקחו את ציוד המלחמה שלהם.

השאלה היא איך דבורה הגיעה לרעיון הזה?

כמובן, שאי אפשר לדעת, וכשנפגש איתה בעתיד, נשאל. אבל אפשרי שדבורה ידעה את שירת הים, ושמעה אודות: מרכבות, רודפות, אנו נסים.

היא מיד נזכרה במרכבות פרעה שרדפו אחרי בני ישראל הנסים, נכנסו למעבר בים, התקדמו בכבדות, ובסוף טבעו במים. היא חשבה שהבוץ של נחל קישון, בהצפות השנתיות, יתן לבני ישראל הזדמנות להשתמש בטריק של אלוהים. ואכן, כשם שמשה ובני ישראל שרו לאחר הנצחון בים, כך מיד דבורה חיברה שיר הלל חדש לנצחון על מלך כנען.