'א"ר אליעזר: הני שבעים פרים כנגד מי? כנגד שבעים אומות. פר יחידי למה? כנגד אומה יחידה. משל למלך בשר ודם שאמר לעבדיו עשו לי סעודה גדולה, ליום אחרון אמר לאוהבו: עשה לי סעודה קטנה כדי שאהנה ממך. א"ר יוחנן: אוי להם לעובדי כוכבים שאבדו ואין יודעין מה שאבדו, בזמן שבהמ"ק קיים מזבח מכפר עליהן, ועכשיו מי מכפר עליהן?' (סוכה נה,ב). בסוכות מקריבים שבעים פרים כנגד אומות העולם, וכידוע הפרים מתמעטים במשך הימים כרמז שכוח הגוים מתמעט. אולם כמובן שאין הכונה שהגוים מתמעטים, כיון שזה בא לכפר עליהם, כמו אומר רש"י: 'שבעים פרים - פרי החג שבעים הם, חוץ משל שמיני. כנגד שבעים אומות, לכפר עליהם שירדו גשמים בכל העולם, לפי שנידונין בחג על המים', וכן פשט הגמ', שלכן מיד הובאו דברי ר”י שהמזבח מכפר על הגוים. ממילא אם זה בא לכפר עליהם אז ודאי שאין הכוונה למעט אותם, אלא הכוונה למעט את צד הטומאה שבהם. לכן כדי שיהיו הפרים בירידה מתחיל ב-13 פרים ביום הראשון ויורד עד 7 פרים ביום האחרון. אולם נראה שעדיין צריך לתת הסבר למספרים אלו, שצריך למצוא רמז במספרים אלו שלכן בהם מתחילים ומסיימים. נראה שהכפרה על הגוים נעשית מההקשר אליהם, ולכן בא לידי ביטוי גם הקשר אליהם במה שמחטיאים אותנו, כמו שמובא: '...ור' אלכסנדרי בתר דמצלי אמר הכי: רבון העולמים גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך, ומי מעכב- שאור שבעיסה ושעבוד מלכיות, יהי רצון מלפניך שתצילנו מידם ונשוב לעשות חוקי רצונך בלבב שלם' (ברכות יז,א). יוצא שהם מחטיאים אותנו, ולכן כשבאים לכפר עליהם יש במיוחד חשיבות לכפר גם על מה שמחטיאים אותנו, כיון שאנו העיקר כמו שמובא בדברי ר"י שאנו אוהבו של המלך, לכן נראה שגם בהקרבה לאחרים, כעין מתבטא בעומק שאנו העיקר (כמו הסעודה של אוהבו של מלך שהיא כעין דומה לסעודות שקודם, אבל בדגש על אוהבו) שלכן בנו מסיימים כנפרד (ששונה מהקרבנות שקודם) לרמז כעין זה מול זה, שזה שורש של זה. שלכן אנו מקריבים בשבילם ולא הם מביאים קרבנות בשביל עצמם. לכן נראה שמתחיל ב-13 פרים כרמז לגיל של ההתחייבות במצוות, לרמז על חובת המצוות עלינו, שהגוים מפריעים לנו, ולכן צריך לכפר עליהם. וכן הקרבנות הם כפרה בשביל הגשמים, וירידת גשמים קשורה למידת הרחמים, וזה הופיע בשם הויה בבריאת העולם (ראה ב'מועדי ישראל' למרן שר התורה הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א 'בריאת העולם וגבורות גשמים'). והנה נאמר על עמלק שה' נשבע שאין שמו שלם עד שימחה שם עמלק מהעולם: '"ויאמר משה" - כי יד על כס י'ה - ידו של הקב"ה הורמה לישבע בכסאו להיות לו מלחמה ואיבה בעמלק עולמית. ומהו כס ולא נאמר כסא, ואף השם נחלק לחציו? נשבע הקב"ה שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה שמו של עמלק כולו, וכשימחה שמו יהיה השם שלם והכסא שלם' וכו' (רש"י שמות יז,טז) שאמנם זה נאמר על עמלק, אבל נראה שהמהות של זה היא שעמלק ממעט את גילוי ה' בעולם, ולכן זה בא לידי ביטוי במיעוט שם ה', ממילא גם שאר הגוים כשבמעשיהם הם גורמים למיעוט גילוי שם ה' בעולם, ע"י שמקשים עלינו (כמו עמלק [רק שהוא השיא]) גם עליהם יש קשר לנקמת ה' בהם על מעשיהם. ולכן בהקשר לגשם שמבטא את שם הויה בבריאה, כאן יש בו כעין רמז לחצי שם ה' (כמו "י'ה" בעמלק) ולכן שם הויה הוא 26, וממילא חציו הוא 13 ולכן מתחילים ב-13 פרים כדי לכפר להם, ולבקש עליהם שישובו בתשובה ויבוא לעזרתנו הגדיל שם ה' בעולם (ולא 15 כנגד “י'ה” כמו בעמלק, כי על עמלק יש איבה עולמית, וכאן רק באים לומר שיוציאם מעניין החטא שבמעשיהם). וזה מתמעט עד שבע כנגד הבריאה, כרמז שמתכפר להם עד שמתגלה מה שהיה בבריאה בשם הויה, שירד גשם. וכן בדומה בבריאת העולם יש את המאמרות ויש את הבריאה בפועל (ראה ב'מועדי ישראל' למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א 'תשרי וניסן כחודשי הבריאה...') ואנו באים לקדש את העולם שיהיה כולו קדוש, כעין דבק לגמרי במאמרות הקודש שהם דבר ה'. שלא יהיה כעין ניתוק, מעין שנאמר "עץ פרי עושה פרי" (בראשית א,יא) ונעשה "עץ עושה פרי" (שם,יב), שזה קשור להפרדות מהקדושה, ולכן כשאדם חטא גם הארץ לקתה, לרמז שקשורים זה בזה (וכן החטא נעשה בפרי עץ הדעת, כרומז לנתק מדבר ה' שנעשה בפרי העץ בבריאה. וכן ניתן בו דעת משלו שאינה מאוחדת עם דעת ה', אלא נמשכת לתאוות, כמו שהאדמה כעין החליטה על דעת עצמה שלא לעשות את רצון ה'). לכן מתחילים ב-13 פרים כעין רמז שיש שבעה ימים במאמרות, אולם יש כעין נתק לגשמי, ולכן הגשמי מרומז בשש, שהם ימי הבריאה הגשמית (כי בשבת ה' שבת ממלאכה, כך שאין בו חלק שמתבטא בגשמי בבריאה הגשמית), לכן סה"כ זהו 13, והפרים מתמעטים עד שמגיעים לשבע, כרמז לשבעת ימי הבריאה המאוחדים יחד הגשמי והרוחני (וכמו כן יש שבעה ימים בסוכות להדגיש את עניין השבוע). ההקרבה היא בפרים כרמז למה שהגוים מחטיאים אותנו, שבנ"י חטאו בעגל בעקבות הגוים - מהערב רב שעשו את העגל והטעו את ישראל: '"אלה אלהיך" - ולא נאמר אלה אלהינו, מכאן שערב רב שעלו ממצרים הם שנקהלו על אהרן, והם שעשאוהו ואחר כך הטעו את ישראל אחריו' (רש"י. שמות לב,ד). לכן מתחילים ב-13 פרים ויורדים בהשפעתם לרעה עלינו. ומולם תמיד יש גם 14 כבשים, לרמוז שאנו 'יד' ה' בעולם, לקדש את העולם, ואצלנו תמיד יש קשר לקדושה בעולם, ולכן כעין פעמיים שבע של הבריאה, שגם בגשמי יש לנו שבת קודש (להבדיל מהגוים, שגוי ששבת חייב מיתה). ויש גם שני אילים, שזה נשמע דומה ל'אלים' שזה חזקים, שזה כנגד משה ואהרן שכיפרו על העגל (אהרן בכך שלקח על עצמו את החטא [ויק”ר י,ג], ובהמשך מכפר לבנ"י במקדש, ומשה כיפר בבקשת הסליחה מה'). (וזה קשור למים גם כיון שזה היה במתן תורה, והתורה נמשלה למים). אולי לכן בנביא מוזכרת במיוחד מצרים בקשר לסוכות (זכריה יד,יח) מעבר לפשט שזה בשל הנילוס (ראה שם רש"י) אולי בא לרמז שיש דגש על מצרים, כדי לרמז על העגל שנעשה בהקשרם. לכן נראה שינסו את הגוים בסוכות לעתיד לבא, בהקשר לשכר המצוות, כשירצו גם שכר כמו שבנ"י יקבלו (ע”ז ג,א) כיון שזה קשור לתיקון העולם, ולכן בו יש הקשר לשכר על התיקון. וכן בסוכה נרמז על השכר לצדיקים לעתיד: 'אמר רבה א"ר יוחנן: עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים מבשרו של לויתן, שנאמר (איוב מ, ל) "יכרו עליו חברים", ואין כרה אלא סעודה, שנאמר (מלכים ב ו, כג) "ויכרה להם כרה גדולה ויאכלו וישתו". ואין חברים אלא תלמידי חכמים, שנאמר (שיר השירים ח, יג) "היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעני"... ואמר רבה א"ר יוחנן: עתיד הקב"ה לעשות סוכה לצדיקים מעורו של לויתן, שנאמר (איוב מ, לא) "התמלא בסוכות עורו"' וכו' (ב"ב עה,א), שמהלויתן נעשה סעודה לצדיקים, וממנו נעשית סוכה, כך שכעין קשור שכר וסוכה (ושניהם אומר רבה בשם ר”י), כיון שבסוכות מרמז על תיקון העולם. לכן גם סיום הקטע בגמ' הוא: 'והשאר פורסו הקב"ה על חומות ירושלים, וזיוו מבהיק מסוף העולם ועד סופו, שנאמר (ישעיהו ס, ג) "והלכו גוים לאורך ומלכים לנוגה זרחך”'. כך שמלמד על ההשפעה לכל העולם מירושלים, שזהו שהעולם יתוקן וכל העולם ילך אחר ה' (וזה קשור בסוכה ועטיפת החומות בעורו של הלויתן [וכן הלויתן הוא דג כך שמרמז על צדיקים, שבנ”י נמשלו לדגים, כרמז שאנו מתקנים את העולם, ולכן הלויתן הוא שמגלה את תיקון העולם]). נראה שלכן בסוכות לוקחים את ארבעת המינים, כנגד שם הויה שהוא בן ארבע אותיות, ובו מרמזים על תיקון העולם שיהיה כמו לעתיד: 'א"ר נחמן בר יצחק: לא כעולם הזה העולם הבא, העולם הזה נכתב ביו"ד ה"י ונקרא באל"ף דל"ת, אבל לעולם הבא כולו אחד, נקרא ביו"ד ה"י ונכתב ביו"ד ה"י' (פסחים נ,א). (שגם שם אדנות הוא בן ארבע אותיות, ובאים לתקן את העולם שיהיה גילוי בשם הויה). לכן כיון שקשור לשם הויה שבבריאה התבטא בירידת גשם, לכן בתשרי שהוא הזמן שבו מבטאים קשר לבריאת העולם (ר"ה), מבטאים גם קשר לגשמים בסוכות, ובארבעת המינים כרמז לשם הויה, ולכן: 'א"ר יוחנן: מוליך ומביא למי שהארבע רוחות שלו, מעלה ומוריד למי שהשמים והארץ שלו. במערבא מתנו הכי: א"ר חמא בר עוקבא א"ר יוסי ברבי חנינא: מוליך ומביא כדי לעצור רוחות רעות, מעלה ומוריד כדי לעצור טללים רעים' (סוכה לז,ב). [וזה גם בלולב, כמובא בהמשך: 'ואמר רבא: וכן בלולב' (לז,ב)] יוצא שבארבעת המינים מסמלים שהכל של ה' (ר"י) שהוא ברא הכל, וגם משפיעים לחורף טוב (לעצור רוחות רעות וטללים רעים. ואולי אפילו בלולב שקשור יותר לגשם מרמז שירדו גשמים ממש, וזהו שנאמר בויק”ר: 'ועכשיו שאמרתי לכם: "ולקחתם לכם ביום הראשון" כדי לזכותכם, כדי שאוריד לכם מטר' [ויק”ר ל,יג]).