"ויאמר קין אל הבל אחיו ויהי בהיותם בשדה ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו. ויאמר ה' אל קין אי הבל אחיך ויאמר לא ידעתי השמר אחי אנכי. ויאמר מה עשית קול דמי אחיך צעקים אלי מן האדמה" (בראשית ד,ח-י). מדוע קין הרג את הבל? מביא המדרש כמה הסברים: '"וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיְהִי בִּהְיוֹתָם" וגו' (בראשית ד, ח), עַל מָה הָיוּ מִדַּיְּנִים? אָמְרוּ בּוֹאוּ וְנַחֲלֹק אֶת הָעוֹלָם, אֶחָד נָטַל הַקַּרְקָעוֹת וְאֶחָד נָטַל אֶת הַמִּטַּלְטְלִין. דֵּין אָמַר: אַרְעָא דְּאַתְּ קָאֵם עֲלָהּ דִּידִי, וְדֵין אָמַר: מַה דְּאַתְּ לָבֵישׁ דִּידִי. דֵּין אָמַר חֲלֹץ, וְדֵין אָמַר פְּרַח. מִתּוֹךְ כָּךְ (בראשית ד, ח): "וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵּהוּ”. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר: שְׁנֵיהֶם נָטְלוּ אֶת הַקַּרְקָעוֹת, וּשְׁנֵיהֶן נָטְלוּ אֶת הַמִּטַּלְטַלִין, וְעַל מָה הָיוּ מִדַּיְּנִין? אֶלָּא זֶה אוֹמֵר: בִּתְחוּמִי בֵּית הַמִּקְדָּשׁ נִבְנֶה, וְזֶה אוֹמֵר: בִּתְחוּמִי בֵּית הַמִּקְדָּשׁ נִבְנֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה”, וְאֵין שָׂדֶה אֶלָּא בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, הֵיךְ מַה דְּאַתְּ אָמַר (מיכה ג, יב): "צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ”, וּמִתּוֹךְ כָּךְ (בראשית ד, ח): "וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו" וגו'. יְהוּדָה בַּר אָמֵי אָמַר: עַל חַוָּה הָרִאשׁוֹנָה הָיוּ מִדַּיְּנִין. אָמַר רַבִּי אַיְבוּ: חַוָּה הָרִאשׁוֹנָה חָזְרָה לַעֲפָרָהּ. וְעַל מָה הָיוּ מִדַּיְּנִין? אָמַר רַבִּי הוּנָא: תְּאוֹמָה יְתֵרָה נוֹלְדָה עִם הֶבֶל, זֶה אוֹמֵר אֲנִי נוֹטְלָהּ שֶׁאֲנִי בְּכוֹר, וְזֶה אוֹמֵר אֲנִי נוֹטְלָהּ שֶׁנּוֹלְדָה עִמִּי, וּמִתּוֹךְ כָּךְ "וַיָּקָם קַיִן”'. (ב"ר כב,ז). יוצא שיש כאן שלוש דעות על מה הרגו: א. על חלוקת הרכוש של קרקע ומטלטלין בניהם. ב. על מקום המקדש אצל מי יהיה. ג. על אשה (חוה הראשונה או תאומה). מניין לכל דעה שזו הסיבה? הדעה שזה על מקום המקדש נלמדה בג"ש (כמו שמפורש במדרש), ששדה מרמז על מקום המקדש, ולכן למד שהתורה מרמז בהסמכה של: “ויהי בהיותם בשדה ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו", שהסמיכות של "שדה" להריגה מרמז שזו היתה הסיבה שהרג. נראה שגם למד שההתחלה היא "ויאמר קין אל הבל אחיו", ולא מובא מה אמר לו! לכן למד שמה שאמר לו זה היה הויכוח על המקום, ולכן כעין נאמר "ויאמר קין אל הבל אחיו" שהתווכחו בזמן ש"ויהי בהיותם בשדה" שהיו ליד מקום המקדש והתווכחו על המקום ההוא של מי הוא, ואז "ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו". במיוחד שבפשט קין היה עצבני על הבל בהקשר לקרבנות, כמו שמובא בפס': “ויהי מקץ ימים ויבא קין מפרי האדמה מנחה לה'. והבל הביא גם הוא מבכרות צאנו ומחלבהן וישע ה' אל הבל ואל מנחתו. ואל קין ואל מנחתו לא שעה ויחר לקין מאד ויפלו פניו. ויאמר ה' אל קין למה חרה לך ולמה נפלו פניך" וגו' (ג-ו). מזה שהתורה סיפרה זאת סימן שבאה לומר שלקין היה כעס על הבל בעקבות זה, לכן זה עורר את ר"ל לדרוש שחלקו על מקום המקדש ששם המקום הכי ראוי לקרבנות. בנוסף גם שמובא שה' אומר לקין: "ויאמר מה עשית קול דמי אחיך צעקים אלי מן האדמה" (י) שלכאורה מה יש לומר שזה מן האדמה, במה זה מוסיף לעניין שדמו צועק? בפשטות בא לומר: 'יותר ממה שנתקללה היא כבר בעונה, וגם בזו הוסיפה לחטוא' (רש"י), ולכן ההמשך הוא "ועתה ארור אתה מן האדמה אשר פצתה את פיה לקחת את דמי אחיך מידך" (יא) 'והנני מוסיף לה קללה אצלך לא תוסף תת כחה' (רש"י). אולם אולי גם אפשר שלמד הדרשן שנשמע כעין רמז ב"מן האדמה" שמשם מקור הצעקה, שרומז שהרגו בשל קשר לאדמה (שמהאדמה מקור-סיבת ההריגה), ולכן למד שהרגו על מקום (=אדמה) המקדש (כיון שדורש ששדה זה מקדש). כך גם נראה שלמד הדרשן הראשון שמרמז על הריגה בקשר לקרקע, ולכן העמיד שהרגו בשל טענה על מקום עמידתו, שזה על הקרקע שתחתיו. שזה בנוסף לפתיחה של התורה לסיפור: “ויהי הבל רעה צאן וקין היה עבד אדמה" (ב), שמזה משמע שעשו חלוקה בניהם (לפחות מעשית גם אם לא סיכמו כך בפה, בכ"א כך התנהגו) ולכן זה כפתיחה שרומזת על הסיבה של מה שיקרא בהמשך הסיפור (שהרגו). וכן למד בדומה לר”ל ש"ויאמר.. ויהי בהיותם בשדה.. ויהרגהו", מרמז שהתווכחו על ה”שדה” ועל זה הרגו, אלא שלשיטתו הכוונה לקרקע (כפשט שדה-מקום). אולי גם למדו ברמז "ויקם" כרומז על טענתו של קין: 'אַרְעָא דְּאַתְּ קָאֵם עֲלָהּ דִּידִי'. ריב"א ור"ה למדו שהתווכחו על אשה, נראה שלמדו זאת ממה שהתורה מדגישה פעמיים "הבל אחיו" (ח), והרי זה פשוט שהבל היה אחיו, לשם מה לחזור על כך פעמיים (מיילא שאח"כ מופיע שוב בדברי ה' "הבל אחיך", זה משום שכך ה' אמר לו כדי להדגיש לו את החומרה שהיא יותר גדולה כי הוא גם אחיו, כך שהיה עליו יותר להמנע מזה. או שה' רמז לו שהבל לא הרגו כי הוא אחיו [ב”ר שם,ח], והוא ניצל זאת כדי להרגו, כך שמודגש עזות הפנים של קין)? לכן למד שהתורה באה להדגיש את היותו אחיו כדי לרמז שלכן הרג אותו, כיון שנולדה אחת עם כל אחד מהם, לכן מרמז שהוא אחיו, שלא נאמר בפס' שנולדו גם אחיות, כיון נולדו כטפלות לכל אחד (שלכן נולדו יחד עם כל אחד). לכן נאמר פעמיים "הבל אחיו" כרמז לשתי אחיות שנולדו עם הבל, שכעין הוא כמו שני אחים, שנולדו עמו שתי אחיות. ואולי לריב"א ה"הבל אחיו" השני בא לרמז שלכן לא הרגו הבל, כיון שאמר לו שהוא אחיו ומה יאמר לאדם וחוה... לכן נשאר "הבל אחיו" אחד (ומה שנאמר "הבל אחיך" זה ציטוט דברי ה', ולכן לא בא ללמד דבר נוסף, אלא רק לצטט דברי שה' שכך נאמרו כדי להביע בזה את חומרת מעשיו) שהוא בא ללמד שהרגו בשל שהוא אחיו, כרמז שלא נאמר על הולדת אחות, שנולדה עם כל אחת בשביל שיתחתן איתה. אולם מדוע שירצה לקחת את המיועד להבל? לכן למד שהכוונה שהתווכחו על לקחת את אותה אחת שישנה בנוסף, שלא נולדה עם הבל, וזוהי חוה הראשונה. אולי אפשר שלריב"א ור"ה למדו "בהיותם בשדה" כרמז שהתווכחו על ענייני שדה, שרומז לנישואין: 'וכסף מנא לן? גמר "קיחה" "קיחה" משדה עפרון. כתיב הכא: "כי יקח איש אשה" (דברים כב,יג), וכתיב התם: "נתתי כסף השדה קח ממני"' (קידושין ב,א). שכיון שהתורה לימדה (את קניין) קידושין (בכסף) בג"ש מקניית "שדה", לכן למדו שיש כאן רמז "בשדה" לענייני קידושין (וכן השדה שם זה לקבורת שרה, ולכן דומה להבל שמת כאן). אולי גם למדו שאחרי סוף הסיפור (כולל גלותו) נאמר: “וידע קין את אשתו ותהר ותלד את חנוך" (יז), שזו לשון שונה מהנאמר בהמשך (שאח"כ הלשון היא "ילד את"), לכן למדו שמרמז "וידע קין את אשתו" ולא את אחות הבל (או חוה הראשונה) עליה היה הויכוח עם הבל. וגם שנאמר אח"כ "וידע אדם עוד את אשתו ותלד בן ותקרא את שמו שת כי שת לי אלקים זרע אחר תחת הבל כי הרגו קין" (כה) שבשניהם נאמר "וידע.. את אשתו (…) ותלד", שכך נאמר בדומה כדי לחבר בניהם, ממילא כמו שאצל אדם זה קשור להריגת הבל (ששת במקום הבל), כך גם אצל קין זה קשור להבל, אולם מה ההקשר אצל קין להבל (הרי הנולד שלו לא במקום הבל)? לכן למדו שבא לרמז על עניין האישות, שזו היתה הסיבה להריגת הבל, כעין בדומה לנאמר אצל אדם "כי הרגו קין", שכך גם אצל קין יש קשר להריגת הבל בהקשר לאישות, וזהו שזה היה הויכוח שלהם...