"ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפת תמרים וענף עץ עבת וערבי נחל ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים" (ויקרא כג,מ). בסוכות יש מצות ארבעת המינים, אולם לא מובן מה הקשר בינם לבין חג הסוכות שהוא חג שבו מבטאים את סוכות המדבר ("בסכת תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסכת. למען ידעו דרתיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים" [שם,מב-מג])? בפשטות אפשר לענות שאין קשר אלא הם שני דברים שונים שבאים בסוכות, שהסוכות זה כנגד הסוכות שבמדבר, ואילו ארבעת המינים הם כנגד גידולי א"י ששמחים בהם אז. בנוסף, סוכות זה החג של א"י, שגם הסוכות זה כנגד הסוכות של זמן הכניסה לארץ, כמו שמביא הרוקח, וממילא הכל זה כנגד א"י... אולם נראה שיש גם קשר ברמז בינם לזמן המדבר, שזמן המדבר היה ארבעים שנה וממילא כנגדו זה ארבע, כנגד כל עשור. שהנה דרשו חז"ל על ארבעת המינים שהם כנגד סוגי האנשים: 'ד"א, "פרי עץ הדר" אלו ישראל. מה אתרוג זה יש בו טעם ויש בו ריח, כך ישראל יש בהם בני אדם שיש בהם תורה ויש בהם מעשים טובים. "כפות תמרים" אלו ישראל, מה התמרה הזו יש בו טעם ואין בו ריח, כך הם ישראל יש בהם שיש בהם תורה ואין בהם מעשים טובים. "וענף עץ עבות" אלו ישראל, מה הדס יש בו ריח ואין בו טעם, כך ישראל יש בהם שיש בהם מעשים טובים ואין בהם תורה. "וערבי נחל" אלו ישראל, מה ערבה זו אין בה טעם ואין בה ריח, כך הם ישראל יש בהם בני אדם שאין בהם לא תורה ולא מעשים טובים. ומה הקב"ה עושה להם? לאבדן אי אפשר! אלא אמר הקדוש ברוך הוא: יוקשרו כולם אגודה אחת, והן מכפרין אלו על אלו. ואם עשיתם כך אותה שעה אני מתעלה, הה"ד (עמוס ט, ו): "הבונה בשמים מעלותיו", ואימתי הוא מתעלה כשהן עשויין אגודה אחת, שנאמר "ואגודתו על ארץ יסדה". לפיכך משה מזהיר לישראל "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן"' (ויקרא רבה ל,יב). ממילא לכן נראה שהלולב שהוא כנגד תורה בלי מעשים טובים, זה כנגד זמן היציאה ממצרים, שאז קיבלו את התורה אולם לא קיימו עדיין מצוות (אלא בהמשך במשך שנות המדבר כשה' ציוה באוהל מועד). בעקבות חטא המרגלים ה' לא דיבר בגדולה עם משה, כמו שמובא בגמ': 'דאמר מר: עד שלא כלו מתי מדבר לא היה דבור עם משה, שנאמר (דברים ב, טז) "ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות וידבר ה' אלי" אלי היה הדבור' (תענית ל,ב) ['לא היה הדבור עם משה - ביחוד וחיבה, דכתיב "וידבר ה' אלי לאמר" אלי נתייחד הדיבור, ואע"ג דמקמי הכי כתיבי קראי בהו "וידבר". איכא דאמרי: לא היה פה אל פה, אלא בחזיון לילה. גמגום'. רש"י] יוצא שברוב זמן המדבר, מחטא המרגלים עד שמתו דור המדבר, הדיבור עם משה היה כפגום, לכן רק בסוף זמן המדבר יש גם תורה בגדולה וגם מעשים טובים (כי כבר קיבלו את כל התורה), ולכן כנגד זמן זה יש את האתרוג שהוא כנגד תורה ומעשים טובים. והעשרים שנה האמצעיות זה כעין בלי תורה (בשל החיסרון בדיבור למשה) ולכן זהו כנגד הדס וערבה, שבו יש חיבור להתרגלות למעשים טובים ומצוות, ולכן יש בו כעין רמז בהדס למעשים טובים, ובערבה בלי מעשים טובים כרמז שאז מתווסף להם מצוות, ולכן כעין רמז שקודם לא היה (שמערבה עוברים להדס - שקודם בלי מצוות ועכשיו הם מתווספים). לכן גם כל ארבעת המינים הם מצווה אחת (שאי אפשר לצאת במין אחד אם אין לו את כל ארבעת המינים) כי כולם יחד זהו כנגד זמן המדבר. עוד נראה שזה כנגד המחנה במדבר שהיו ארבעה מחנות דגלים, והם כנגד מעלה: 'וכשם שברא הקב"ה ד' רוחות העולם כך סיבב לכסא ד' חיות, ולמעלה מכולם כסא הכבוד, וכנגדן סידר הקדוש ברוך הוא הדגלים למשה. אמר לו הקב"ה: משה, מזרח שממנו אור יוצא לעולם יהיה כנגדו יהודה, שהוא בעל מלוכה, שנאמר "והחונים קדמה מזרחה דגל מחנה יהודה וגו'. ועליו שבט יששכר" שהוא בעל תורה, שנאמר (דה"א יב, לג): "ומבני יששכר יודעי בינה לעתים", וכן הוא "אומר והחונים עליו מטה יששכר וגו'", "ועליו זבולון" שהוא בעל עשירות כמה דכתיב "זבולן לחוף ימים וגו'", וכן הוא אומר "מטה זבולן וגו'". "כל הפקודים למחנה יהודה ראשונה יסעו" שכן התורה נקראת ראש (משלי ח, כג): "מעולם נסכתי מראש", ואומר (קהלת ז, יב): "כי בצל החכמה בצל הכסף", ואומר (מיכה ב, יג): "ויעבור מלכם לפניהם וה' בראשם"... ודרום טללי ברכה וגשמי ברכה יוצאין ממנו לעולם, יהי כנגדו שבט ראובן, שהוא בעל תשובה, ותשובה מדה טובה, ורחמיו של הקדוש ברוך הוא באים על הבריות בשעה שהם עושין תשובה, הה"ד "דגל מחנה ראובן תימנה וגו'". ועליו גד שהוא בעל גדוד, שנאמר (בראשית מט, יט): "גד גדוד יגודנו". ראובן בתשובה וגד בגבורה ושמעון באמצע לכפר עליו, הה"ד "והחונים עליו מטה שמעון וגו' ומטה גד וגו' כל הפקודים למחנה ראובן וגו' ושניים יסעו" שהתשובה שניה היא לתורה... מערב אוצרות שלג ואוצרות ברד וקור וחום, וכנגדן אפרים ובנימין ומנשה, ומי יעמוד לפני שלג וברד? אפרים ומנשה ובנימין, שנאמר (תהלים פ, ג): "לפני אפרים ובנימין ומנשה עוררה את גבורתך". ושכינה לעולם במערב בגבול בנימין, שנאמר (דברים לג, יב): "לבנימין אמר ידיד וגו'". הה"ד "דגל מחנה אפרים לצבאותם ימה וגו' ועליו מטה מנשה וגו' ומטה בנימין ונשיא וגו' כל הפקודים למחנה וגו' ושלישים יסעו" נאה לתורה ולתשובה גבורה, כדי שיתגבר אדם בתורה ויתגבר על יצרו. צפון משם החשך יוצא לעולם, וכנגדן שבט דן, למה? שהוא החשיך העולם בע"ז שעשה ירבעם שני עגלי זהב, וע"ז חשך הוא' וכו' (במדבר רבה ב,י). לכן נראה שכנגד דגל מחנה יהודה שהוא תורה (ולכן ראשון 'שכן התורה נקראת ראש'), זהו לולב שכנגד אנשי תורה. כנגד דגל מחנה ראובן שהוא תשובה, זהו ערבה שיש בה כנגד אנשי מעשים טובים. כנגד דגל מחנה אפרים שהוא תורה ותשובה, זהו אתרוג שיש בו כנגד אנשי תורה ומעשים טובים. כנגד דגל מחנה דן שמרמז על החוטאים, זהו ערבה שכנגד אנשים שאין בהם תורה ומעשים טובים. וזה הכל דומה לשל מעלה (ד' חיות שסביב הכסא), שכך זהו בסוכות, שאנו בסוכה שהיא כנגד ענני הכבוד, כך שמרמזת על השכינה (כמו שה' בא למשה בענן [שמות לד,ה]). או בדומה, שזה כנגד המחנות: '"באתת" - סימנים היו בכל דגל ודגל. וקדמונינו אמרו: שהיה בדגל ראובן צורת אדם, מכח דרש דודאים. ובדגל יהודה צורת אריה, כי בו המשילו יעקב. ובדגל אפרים צורת שור, מטעם בכור שור. ובדגל דן צורת נשר, עד שידמו לכרובים שראה יחזקאל הנביא' (אב”ע במדבר ב,ב). לכן אפשר גם שנרמז בארבעת המינים על ארבעת המחנות: אתרוג הוא “הדר” ולכן מרמז על אדם שהוא עיקר הבריאה וכעין דמות אלוקית (בראשית א,כו) ולכן הוא ההדר שבבריאה, וזה כנגד ראובן שצורתו אדם. ההדס הוא 'שענפיו חופין את עצו' (ויקרא רבה ל,ח) ולכן דומה לאריה שיש לו רעמה שמחפה את ראשו, ולכן זה כנגד יהודה שצורתו אריה. ערבה היא צמח-עשב, שהבהמות אוכלות, ולכן כנגד שור שאוכל עשב, ולכן זה כנגד אפרים שצורתו שור. לולב הוא מתמר, שהוא גבוה מאוד, ולכן כרומז לנשר שעף גבוה בשמים, ולכן הוא כנגד דן שצורתו נשר. (לכן גם אתרוג אחד ולולב אחד, כסתם כך שמספיק אחד, אבל ערבה שכנגד אפרים זה שנים כנגד שאפרים הוא אחד משני בני יוסף [שלפעמים נחשבים כאחד - שבט יוסף, ולפעמים מפוצלים כשנים - אפרים ומנשה], והדסים שלושה כנגד שיהודה נעשה מלך כיון שראובן חטא [בבלהה], ושמעון ולוי חטאו במכירת יוסף, ולכן הוא המועמד השלישי שבא אחרי שני פסילות הקודמים בשל חטאיהם. ועוד שהמלכות ביהודה היא מפרץ, שנולד בעקבות מעשה תמר על שיהודה לא נתן לה את בנו השלישי [שלה] לבעל). כך שאפשר שלכן בסוכות שהוא כנגד זמן המדבר, ומתחברים בו לשכינה בסוכה, מרמזים על ארבעת המחנות במדבר שקשורים לשכינה (בצורות השונות כנגד השבטים).