סוכות - למעלה מן השמש
"מַה יִּתְרוֹן לָאָדָם בְּכָל עֲמָלוֹ שֶׁיַּעֲמֹול תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ" (קהלת א, ג)
בחג סוכות נוהגים לקרוא את ספר "קהלת" שכתב שלמה המלך.
שלמה המלך שואל "מַה יִּתְרוֹן לָאָדָם בְּכָל עֲמָלוֹ שֶׁיַּעֲמֹול תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ"? – שהרי אם האדם יתבונן במה שהוא עושה - הוא יראה שלכאורה אין תכלית ברורה לכל עבודתו. הוא יוצא מוקדם לעבודה וחוזר בערב, ומה התכלית? משכורת. ובשביל מה הוא זקוק למשכורת? על מנת שיהיה לו אפשרות לחיות, לאכול, לשתות ולקנות דברים לעצמו וכו', וכאן נשאלת השאלה איזה צורך יש לו לחיות, הרי בסופו של דבר כולם מתים, אז מה הרוויח מכל מרוצת החיים?
ישנן שתי השקפות סותרות ביחס לתכלית מעשיו ועמלו של האדם:
ההשקפה המתירנית - רואה את האדם במרכז, העמל שהוא עמל הוא בשביל עצמו, לטובתו ולהנאותיו. אין מגמה ותכלית לעולם ולאדם, ועל כן הכל סובב סביב השגת התאוות. בהשקפה כזו, אין יתרון לעמלו של האדם - הרי שבבוא היום יעזוב את העולם, ואם האדם עמל רק בשביל עצמו, אז איזו משמעות יש למעשיו לאחר המוות?
ההשקפה התורנית - על פיה העולם נברא לתכלית שקבע לו הבורא, והאדם נשלח אל העולם כדי לקדמו לקראת התכלית. האדם נברא כדי לתת, ולא רק כדי לקבל. מעשיו של האדם משפיעים גם על עולמות אחרים, לא רק על העולם הזה, בו הוא חי. אדם שמבין שהעמל איננו מכוון רק לתועלת האדם עצמו, ושיש לו שליחות אלוקית שעליו למלא - נותנת הבנה זו משמעות וחשיבות לכל מעשיו, אף החומריים, שכן אף הם נובעים מתוך השליחות שהוא נועד למלא, ועל כן יש יתרון ויש תועלת למעשיו.
"תחת השמש - אין לו": לא ניתן לקבל תמורה נצחית ושכר אמיתי לעמל "תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ", כלומר בעולם הזה.
"למעלה מן השמש - יש לו": כוונת שלמה המלך ללמדנו שהתכלית והשכר הנצחי לעמלנו הוא "למעלה מן השמש", בעולם הבא, שם מקבל האדם שכר לעמלו.
הסוכה, חז"ל מלמדים אותנו ש'צילתה' צריכה להיות 'מרובה מחמתה' - כדי שנזכור תמיד, שמעבר למה שגלוי לעיניים, שניכר באור החמה, יש עוד מרחבי חיים עצומים, שנמצאים בצל, בסתר. תפקידנו הוא לחשוף אותם צעד אחר צעד, בסבלנות ובאמונה.
הרב יהושע ויצמן, מתוך האתר "ישיבת מעלות" - http://www.yesmalot.co.il
הרב יוני לביא, מתוך האתר "שבת בשבתו" - www.zomet.org.il
מתוך העלון "פניני תורה"