"ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפת תמרים וענף עץ עבת וערבי נחל ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים" (ויקרא כג,מ). חג סוכות קשור לא"י (ראה ב'לזמן הזה' למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א 'סוכות וא"י') לכן נראה שגם מצוות ארבעת המינים קשור לא"י, ואכן ברמב"ם מובא: 'והנראה לי בארבעת מינין שבלולב שהם - שמחה בצאתם מן המדבר אשר היה "לא מקום זרע ותאנה וגפן ורימון ומים אין לשתות" אל מקום האילנות נותני הפרי והנהרות. ולקח לזכרון זה הנאה שבפרות והטוב שבריחו והיפה שבעלים והטוב שבעשבים גם כן - רצוני לומר ערבי נחל. ואלו הארבעת מינין הם אשר קבצו שלשת הדברים האלה: האחד מהם - רוב מציאותם בארץ ישראל בעת ההיא והיה כל אדם יכול למצאם; והענין השני- טוב מראם ורעננותם - ויש מהם טובים בריחם אתרוג והדס אבל לולב וערבה אין להם ריח לא טוב ולא רע; והענין השלישי - עמדם על לחותם ורעננותם בשבעה ימים- מה שאי אפשר זה באפרסקים וברימונים ובאספרגל ובאגס וכיוצא בהם' (מורה נבוכים ג,מג). יוצא שבארבעת המינים יש רמז ליציאה מהמדבר, שזה בעצם ההגעה לא"י (ובזה דומה לדברי הרוקח שהסוכות נעשו 'כשצרו על ארץ האמורי של סיחון ועוג ועל כרכים שבא”י, אז ישבו ישראל בסוכות' [רוקח ריט]), וכן הם קשורים לא"י בהיותם מצויים בארץ. נראה בנוסף, שבמדרש מובאים כמה רמזים על ארבעת המינים, שהם כנגד: הקב"ה, סנהדרין, בני אדם (יש שיש בהם תורה ומעשים טובים...), חשובי האברים שבאדם שהם שקולין כנגד כל הגוף (ויק"ר ל,ט-יד). נראה שכל אלו מבטאים את מעלת א"י, כיון שרק בא"י יש קידוש השם (ובגלות יש חילול השם. ראה יחזקאל לו,כ-כד. ברש"י), ששורשו הוא בכך שכאן זהו המקום של גילוי ה' בעולם (שמופיע בשיאו במקדש) [ולכן דווקא בא”י יש חיבור לנבואה (מו"ק כה,א) שזה שיא גילוי ה'], ולכן זה נרמז בדימוי לקב"ה. וכן הדימוי לסנהדרין שזהו החיבור לתורה, וכן בני אדם וקשרם לתורה ומעשים טובים, והאברים שמשבחים את ה', זה בעיקר בא"י שכאן זהו מקום התורה והמצוות (ספרי "עקב" מג) שכאן זהו ארץ הקודש. ועוד שדרשו קשר של ארבעת המינים לכפרה על המים (בויק”ר שם, וכן): 'א"ר אליעזר: הואיל וארבעת מינין הללו אינן באין אלא לרצות על המים, וכשם שארבע מינין הללו אי אפשר בהם בלא מים, כך אי אפשר לעולם בלא מים' (תענית ב,ב). שזהו מהותה של א"י, שלא יכולה ללא גשמים: “והארץ אשר אתם עברים שמה לרשתה ארץ הרים ובקעת למטר השמים תשתה מים" (דברים יא,יא), כך שארבעת המינים ממש מרמזים לא"י. עוד נראה, שחג סוכות כנגד הסוכות במדבר, והרי זמן המדבר הוא עונש על חטא המרגלים, כך שנראה שבסוכות זה כעין חיבור לכפרה על א"י (כמו שנענשו להיות במדבר ככפרה), ולכן גם ארבעת המינים מכפרים, לכן: 'במערבא מתנו הכי: א"ר חמא בר עוקבא א"ר יוסי ברבי חנינא: מוליך ומביא כדי לעצור רוחות רעות, מעלה ומוריד כדי לעצור טללים רעים' וכו' (סוכה לז,ב). הרי שבארבעת המינים מורידים צרות (וכן ע"פ ר"א מרצים על המים), כך שזה קשור לכפרה. ע"פ זה נראה שבארבעת המינים יש רמז כהיפוך מהמרגלים שהיו נגד א"י, שבארבעת המינים יש רמז לשבחי א"י: אתרוג הוא '"הדר" - הדר באילנו משנה לשנה וזהו אתרוג' (רש"י. ויקרא כג,מ) ולכן מרמז למעלת א"י: “ארץ אשר ה' אלקיך דרש אתה תמיד עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה" (דברים יא,יב), שהאתרוג דר כל השנה, כמו שה' דורש את הארץ כל השנה כולה. תמר: התמר היא משבעת המינים שהשתבחה בהם א"י (דברים ח,ח). וכן בפס' “ארץ זבת חלב ודבש" (שמות יג,ה. רש"י). ובנוסף 'ארץ ישראל גבוה מכל ארצות' וכו' (קידושין סט,ב) שזהו כתמר שהוא מזוהה כגבוה (כעין שה”ש ג,ו. ברש”י. [וכן תמר לשון תמיר-גבוה]). הדס: עליו משולשים, כרמז לשלושת האבות, שא"י מורשה לנו מאבותינו (על "מורשה" ראה 'תורת המקרא' למרן פאר הדור הרה”ג שלמה גורן זצוק”ל זיע”א, "וזאת הברכה" אות א'). ערבות: גדלות על מים, כרמז לא"י שיש לה מעלה בקשר למים וגידולים (דברים יא,י-יא). עוד נראה שרומז לחטא המרגלים (שבא לתקנו): אתרוג הוא "הדר", לעומת המרגלים שהוציאו דיבת הארץ במקום את הדרה. והאתרוג הוא כנגד הלב (ויק”ר שם) שהמרגלים גרמו שבנ”י יפחדו: “אחינו המסו את לבבנו" (דברים א,כח). תמר הוא כעין עמוד השדרה שמעמיד את הגוף, וכך אדם יכול ללכת ולקחת דברים (כמו שהמרגלים הלכו לרגל את הארץ והביאו מפירותיה), ובנוסף הוא מרמז על השתחוות כלפי ה' (ב"ק טז,א- מי שלא מתשחוה שדרתו 'נעשה נחש', שזהו כעין הנחש שהחטיא את חוה שלא לעשות את רצון ה', אלא את רצונה) שהמרגלים לא הכניעו עצמם כלפי רצון ה' אלא הוציאו דיבת הארץ (והחטיאו בכך). והחטיאו ב"ויקחו בידם מפרי הארץ ויורדו אלינו” (דברים א,כה) ואילו הלולב הוא למעלה בעץ. 'וההדס דומה לעין' כנגד "וראיתם את הארץ" (במדבר יג,יח). והוא משולש כנגד שהביאו שלושה פירות: ענבים רמונים ותאנים (במדבר יג,כג). 'וערבה דומה לפה' שבפיהם הוציאו את דיבת הארץ. "וערבי נחל" רמז על המקום שממנו לקחו את הפירות (נחל אשכל): “ויבאו עד נחל אשכל ויכרתו משם זמורה ואשכול ענבים אחד וישאהו במוט בשנים ומן הרמנים ומן התאנים" (שם).