"ביום השמיני עצרת תהיה לכם כל מלאכת עבדה לא תעשו" (במדבר כט,לה). בשמיני עצרת חוגגים את שמחת תורה, מדוע, מה המיוחד דווקא בו? (ראה בעמקות ב'מועדי ישראל' 'שמחת תורה בא"י ובבבל בתקופת הגאונים' למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א). בפשטות רצו לחבר בין התורה לחגי תשרי שהוא זמן בריאת העולם כרמז שהעולם נברא ע"פ התורה, ולכן בחרו חג שאין בו מצוות מיוחדות (שבר"ה יש שופר, ביוה"כ צום, ובסוכות סוכה וארבעת המינים) ובו קבעו את חגיגת התורה. ע"פ זה מובן גם מדוע במנהג הארץ ישראלי גמרו את התורה פעם בשלוש וחצי שנים, שאולי זה כדי לחבר לזמני בריאת העולם ע"פ ר"א ור"י, וכך בהפרש של החצי שנה יוצא פעם בתשרי ופעם בניסן (ולפי דברנו אולי היו שראו לנכון לחבר לשביעי של פסח שאין בו דבר מיוחד). אולי אפשר גם שבשמיני עצרת נאמר "ביום השמיני עצרת" שזה מזכיר את הנאמר בברית מילה: “וביום השמיני ימול בשר ערלתו" (ויקרא יב,ג), ולכן ראו לחבר בין שניהם, ולכן כמו שהברית מילה היא קשר ביננו לה', כך גם התורה, ולכן הדגישו קשר לתורה בזמן זה. יותר מזה נראה שיש בניהם חיבור בפס' של "בריתי”: 'דבר אחר, גדולה מילה שאילמלא מילה לא נתקיימו שמים וארץ, שנאמר "אם לא בריתי יומם ולילה" וגו'. ופליגא דרבי אליעזר, דאמר רבי אליעזר: "גדולה תורה שאילמלא תורה לא נתקיימו שמים וארץ, שנאמר "אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי" וגו'' (נדרים לב,א). לכן כיון שהפס' הזה נדרש על ברית מילה ותורה, לכן הדגישו את הקשר שלנו לתורה (כמו מילה שבנו), וזה מיד בסוף סוכות (ששמ”ע קשור קצת לסוכות) שהוא כנגד הסוכות שבזמן המדבר, שאז התורה נספגה בנו (תנחומא “בשלח” סימן א) ולכן דומה לברית שישנה בנו. ובכלל עצם הקשר של תורה לקיום העולם מלמד שראוי לחבר בין בריאת העולם לתורה. (ובפרט שנאמר 'א"ר אמי: אלמלא מעמדות לא נתקיימו שמים וארץ, שנאמר (ירמיהו לג, כה) "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי"' וכו' [מגילה לא,ב]. כך שקישרו את הפס' גם למעמדות, שבהם קוראים את בריאת העולם, כיון שהקרבנות קשורות לקיום העולם. רואים שהקשר לקיום העולם מתקשר לבריאת העולם, ולכן גם כאן קישרו בין קיום העולם ע”י התורה לבריאת העולם בתשרי). עוד נראה ששמיני עצרת נקרא "עצרת" וגם שבועות נקרא "עצרת", ולכן כמו ששבועות הוא חג מתן תורה, כך גם שמיני עצרת קשור לתורה (וקשור לשמחה, כמו בשבועות שיש עניין של שמחה אצלנו, שלכן אוכלים ושותים בו [פסחים סח,ב]). עוד אפשר שעניינו של שמ"ע הוא גילוי השמחה של ה' בנו יותר משאר האומות ('משל למלך שעשה סעודה... אמר לאוהבו' וכו'. במדבר רבה כא,כד) לכן זה קשור לתורה שהיא הגילוי של הקשר המיוחד שלנו עם הקב"ה יותר משאר האומות. עוד נראה שמובא במדרש: '"תהיה לכם" מהו תהיה לכם? אמר להם: המועדים נאים לכם' (שם,כה) והסביר היהודי הקדוש שכוונת המדרש שבשמ"ע באים זמנים טובים לישראל. אולם נשאלת השאלה למה השתמשו בלשון 'המועדים' שנשמע כחגים? וכן מה המיוחד דווקא בזמן הזה? נראה שבאו לרמוז לחגים, שיש שלושה רגלים בהם יש ימים טובים לישראל (ואף נראה ששלושה רגלים רומז לשלושה אבות שהם היסוד של קדושתנו, שלכן ראוי בנו החיבור לקדושה עד שמתגלה בשמחה ממנה), ובתשרי יש עניין של תחילת העולם והמשפט (בר"ה יוה”כ והו”ר) ולכן בו יש את ההגעה של הזמנים הטובים לנו (בשל שבו המקור של מה שיבוא לנו). לכן לאחר שלושה חגים (ר"ה יוה"כ וסוכות) שבזה רמז על שלושת הרגלים, יש גילוי של קשרנו לקדושה שלכן ראוי לבא לנו שמחה מכוח ההשפעה של הרגלים לשמחה. לכן בשמ"ע שהוא סוף וכלאחר סוכות (שיש בו חלק שקשור לסוכות וחלק עצמאי) מתגלה הקשר לזמנים הטובים שבאים לנו, וכך מושפע עלינו זמנים טובים. וכל הקשר שלנו לקדושה בגלוי, שלכן דרכה מגיעה לנו השמחה הגלויה, היא דרך התורה שמקדשתנו, לכן ראוי לחגוג בו את שמחת תורה, כגילוי של התורה והשמחה מטוב הקדושה. אולי לכן בא"י היו נוהגים לגמור כל שלוש שנים, כרמז לשלוש... אולי גם בשמ"ע באים זמנים טובים, כיון שבסוכות אנו פועלים לשבח את ה' ע"י ארבעת המינים ובשמחה [וזה קשור לזמנים-לחג סוכות], ולכן בעקבות מעשינו מלמטה בא כנגדו שפע מלמעלה כנגד מעשינו (כהמשך למעשינו, ולכן בסוף סוכות [וכעין אחריו שזהו שמ”ע שהוא קצת עצמאי]), ומתגלה לנו מזה שפע שמחה, שזהו הזמנים הטובים לנו, וכיון שבא לנו טוב [זמנים טובים] זה נעוץ בתורה ש'ואין טוב אלא תורה, שנאמר (משלי ד ב): "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו"' [אבות ו,ג], שבה נעוץ כל הטוב שבעולם, ולכן גם נתינת הזמנים הטובים זה מכוח התורה [כעין "טוב נתתי לכם"], ולכן בשמ"ע חוגגים את שמחת התורה שאנו לומדים ומתחברים לנתינת טוב. אולי יש רמז שבסוף החג השלישי מגלים חיבור לתורה, כרמז ל-'אמר רב ספרא משום ר' יהושע בן חנניא: מאי דכתיב (דברים ו, ז) "ושננתם לבניך"? אל תקרי "ושננתם" אלא "ושלשתם", לעולם ישלש אדם שנותיו: שליש במקרא, שליש במשנה, שליש בתלמוד. מי יודע כמה חיי? לא צריכא, ליומי' (קידושין ל,א). לכן בחג השלישי שכרומז על שלוש, מקשרים ללימוד התורה שלנו, וזה נעשה ביום אחד, שהוא כעצמאי, כמו שאדם צריך לשלש בכל יום. אולי גם קשרו לעצרת של שבועות, ששבוע ביציאת מצרים היה קשור לגאולה עצמה (עד קריעת ים סוף) וזהו שבוע פסח, ומאז קשר ל"ולקחתי" הקשר למתן תורה, כך גם בסוכות שבוע כנגד הסוכות שביציאה ממצרים (במדבר) ואז קשר לתורה. אולי גם אפשר שבסוכות יש קשר לתורה, בשל שבזמן המדבר היתה ספיגת התורה בנו, והתורה עיקרה בא"י (ספרי "עקב" מג) ולכן בסוכות יש קשר לא"י (ראה ב'לזמן הזה' 'סוכות וא"י' למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א). אולם כיון שיש בו קשר לסוכות שנעשו גם במדבר, אז יש בו גם קצת קשר ללפני הכניסה לא"י (בנוסף לקשר שיש בו לא"י, שישבו בסוכות בכניסה לארץ). לכן הדגש של החיבור השלם שלנו לתורה זה דווקא בשמ"ע שבה כבר אין מצוות סוכה, כך שאין בו כלל קשר למה שהיה לפני הכניסה לארץ, אבל יש לו קשר לחג סוכות (ששמ”ע הוא גם חג שקשור לסוכות וגם עצמאי), ולכן בו מתגלה הקשר לתורה בשלמות, ולכן בו חוגגים את שמחת התורה שבנו.