"לבנימן אמר ידיד ה' ישכן לבטח עליו חפף עליו כל היום ובין כתיפיו שכן" (דברים לג,יב). '"לבנימן אמר" - לפי שברכת לוי בעבודת הקרבנות, ושל בנימין בבנין בית המקדש בחלקו, סמכן זה לזה. וסמך יוסף אחריו, שאף הוא משכן שילה היה בנוי בחלקו, שנאמר "וימאס באהל יוסף" וגו'. ולפי שבית עולמים חביב משילה לכך הקדים בנימין ליוסף' (רש"י). רש"י מביא את הסמיכות של הפס' ע"פ העקרון הנרמז כאן שבית המקדש היה בחלקו של בנימין (“ידיד ה' ישכן לבטח עליו” רומז לשכינה שנמצאת אצלו [שהמקום שהוא עליו קשור לשכינה]). וכן מפורטת החלוקה של המקדש: 'דתניא: מה היה בחלקו של יהודה? הר הבית, הלשכות והעזרות. ומה היה בחלקו של בנימין? אולם, והיכל, ובית קדשי הקדשים. ורצועה היתה יוצאה מחלקו של יהודה ונכנסת לחלקו של בנימין, ובה היה מזבח בנוי. ובנימין הצדיק היה מצטער עליה לבלעה בכל יום, שנאמר (דברים לג, יב) "חופף עליו כל היום". לפיכך זכה בנימין הצדיק ונעשה אושפיזכן לגבורה, שנאמר "ובין כתפיו שכן"' (יומא יב,א). ('חופף - כאדם המתחכך מחמת שאינו משיג תאותו לשון נזיר לא יחוף ראשו (נזיר מב.): אושפיזכן - שהיה הארון נתון בחלקו' [רש”י]). על הפס' כאן מובאת מחלוקת בהקשרו למקדשות: '"חופף עליו" זה מקדש ראשון, "כל היום" זה מקדש שני, "ובין כתיפיו שכן" אלו ימות המשיח. רבי אומר: "חופף עליו" זה העולם הזה, "כל היום" אלו ימות המשיח, "ובין כתיפיו שכן" זה העולם הבא' (זבחים קיח,ב). (שורש מחלוקתם היא האם במשכן היה קשר לבנימין: 'כי אתא רב דימי אמר רבי: בשלשה מקומות שרתה שכינה על ישראל: בשילה ונוב וגבעון ובית עולמים, ובכולן לא שרתה אלא בחלק בנימין, שנאמר (דברים לג, יב) "חופף עליו כל היום" כל חפיפות לא יהו אלא בחלקו של בנימין' [שם]. שלכן רבי דרש על העוה"ז שהוא כולל כל המשכנים והמקדשות. אולם אולי יש לזה שורש עמוק יותר, שיש מחלוקת האם המקדש השלישי יבנה ע"י אדם או שירד מהשמים [ראה ב'תורת השבת והמועד' למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א 'מצות בניין המקדש בזמן הזה'], ממילא נראה שלרבי יבנה ע"י אדם ולכן אפשר לחלק בין ימות המשיח לעולם הבא, שבימות המשיח יבנה ע"י אדם, ובעולם הבא ירד מהשמים תוספת על מה שנבנה כבר ע"י האדם בימות המשיח, ואילו לת"ק ירד מהשמים בימות המשיח, ולכן לעתיד יש רק מקדש אחד, שהוא מקדש של ימות המשיח [ומזה המשיכו איך לדרוש את הפס' ע”פ מקדשות או ע"פ זמנים, וממילא מזה יוצא הבנה גם על המשכנים בהקשר הפס' הזה]). יוצא שלכו"ע הפס' מרמז גם על המקדש בימות המשיח, לכן נראה שיש כאן רמז לגאולה שאז יתגלה שם ה', ששכינת ה' תתגלה במעלתה. ותחילת הגאולה קשורה לא"י ולצמיחת פירותיה: 'אמר רבי אבא: אין לך קץ מגולה מזה שנאמר (יחזקאל לו,ח) "ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל" וגו'' (סנהדרין צח,א). לכן בנימין סמוך ליוסף שנאמר בו: “וליוסף אמר מברכת ה' ארצו ממגד שמים מטל ומתהום רבצת תחת. וממגד תבואת שמש" וגו' (פס' יג-יד) '"מבורכת ה' ארצו" - שלא היתה בנחלת השבטים ארץ מלאה כל טוב כארצו של יוסף; "ממגד" - לשון עדנים ומתק; ... "וממגד תבואות שמש" - שהיתה ארצו פתוחה לחמה וממתקת הפירות' (רש"י). ממילא מרומז בזה ברכת ה' בפירות הארץ, שזה מראה שבאה הגאולה, שהיא קשורה לשכינת ה' בעולם, שמתחילה להתגלות, ולכן סמוך לבנימין שהשכינה בחלקו. נראה שבעומק זהו שבנימין 'היה מצטער עליה לבלעה בכל יום' וכו', שרצה לבלעה, אולם זה ניתן ליהודה, וקיבל בזכות זה שהשכינה בחלקו, כך שכעין רומז שגם במזבח שביהודה יש חלק של כעין קשר לשכינה (שלכן קיבל בזכותו בנימין חלק בשכינה-כנגדו). שרצה לבלוע אבל לא בלעה כי כך יצא בחלוקת הארץ, ולכן אין לשנות את קביעת ה', אלא יש לקבל שליהודה יש זכות שמגיע לו להיות קשור בזה, כיון שהמלכות מיהודה, ומלכות ישראל מייצגת את שכינת ה' בעולם, ולכן המזבח בחלקו, בשל גילוי שכינת ה' שבמלכות, שמחברת את העולם לה' (כהעלאת קרבן). לכן לוי שמייצג את עבודת המקדש, נמצא בין יהודה לבנימין, שכעין משותפים בקשרם לשכינת ה' בעולם (ולכן ירושלים של שניהם [לדעה שהתחלקה]). גם זה קשור לעניין הגאולה, כיון שדין חורבן ארץ ישראל קשור לאי שלטון יהודי (שלכן עושים קריעה על שאין שלטון יהודי [ראה ב'תורת המדינה' למרן שר התורה הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א 'ערי יהודה וערי ישראל']) ולכן שלטון יהודי בארץ קשור לבניין הארץ הקדושה-ארץ שכינת ה', ולכן שלטון יהודי בארץ קשור לשכינת ה' בעולם (ולכן המלך שהוא שיאו, מייצג את ה'), לכן בנימין מרמז על הגאולה בהקשר לשכינה, ולכן מחבר בין יהודה (מלכות), לוי (עבודת המקדש-שכינה) ויוסף (שפע פירות הארץ [ומשכן]). לכן דרשו חז"ל בתמצות: 'ד"א, מפני מה זכה בנימן שתשרה שכינה בחלקו? מלמד שכל השבטים נולדו בח"ל, ובנימן נולד בא"י' (ספרי על הפס'), שהשכינה קשורה בא"י (וכך מתחבר עניין א”י שמרומז כמו שאמרנו עם השכינה, עם הקשר לשכינה תמיד, כמו שמביא רש”י שיוסף ובנימין סמוכים כדי לרמז על השכינה שהיתה אצלם, שכך יוצא רמז שתמיד השכינה קשורה עם א"י [גם במשכן וגם במקדש]).