"לִפְעָמִים חוֹשֵׁב אָדָם בְּעַצְמוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ רַחֲמָנוּת עַל הָעוֹלָם וְרוֹצֶה בְּהַנְהָגָתוֹ, וּבֶאֱמֶת זֶהוּ הָרוֹדֵף אַחַר הַכָּבוֹד וְתוֹלֶה רְדִיפָתוֹ בְּרַחֲמָנוּת, וּבֶאֱמֶת הוּא רָחוֹק מֵרַחֲמָנוּת הַזֶּה, כִּי כָּל זְמַן שֶׁאֵין לָאָדָם אֱמוּנָה בִּשְׁלֵמוּת... אֵין לוֹ לְקַבֵּל הַמְּלוּכָה וְהַהַנְהָגָה... וְשֶׁיִּהְיֶה "תָּמִים עִם ה אֱלקָיו" (דברים יח) אָז הָרַחֲמָנוּת בֶּאֱמֶת וְלוֹ רָאוּי לְהַנְהִיג".

(ליקוטי מוהר"ן, חלק א, יח, ג-ד)

לפי רבי נחמן, פעילותו של מנהיג צריכה לנבוע מתוך רחמים ולא מתוך שיקולי רווח. הרחמים אינם יכולים להיות שטחיים, הם צריכים להיות אמיתיים, הנובעים מהכרת ערכו של הזולת. אם יש לאדם יכולת לדבר אל הלב, הזולת יטה אוזן.

המנהיג נמדד לפי המסירות שלו למונהגים, ולכן כל מחשבה על עצמו, על השררה ועל כוח, פוגמת בצורה מהותית בשליחות שלו, ואף עלולה להשחית את האדם.

הרמב"ם בספרו "מורה נבוכים" (חלק א, פרק נד) כותב שהמנהיג השלם אינו פועל מתוך שיקולי אגו, אין לו נגיעות אישיות כלל ויש בפעילות שלו נקיות גמורה.

הרוע בעולם נובע מכך שהכוח נופל לידיהם של אלה שאין להם את הערכים, ואילו התיקון של העולם יהיה כאשר הכוח יהיה כלי הביצוע של הערכים העליונים.

יחד עם זאת, רבי נחמן אומר כי אין די ברחמים וברצון להעניק בכדי להנהיג. יתכן שיש למנהיג את הרצון להיטיב לעמו. עם זאת, אמונת יתר של המנהיג בדרכו שאותה הוא רוצה להגשים עלולה לגרום לו להקשחת הלב ולהימנעות מרחמים! דווקא בשל הרצון להגשים את דרכו הנתפסת אצלו כנכונה - כל חריגה או סטייה שהיא מדרכו, עלולה לעורר בו כעס ותרעומת.

אם כך כיצד ינווט המנהיג את דרכו?

מלבד הרחמים והרצון להיטיב, רבי נחמן מסביר שעל המנהיג מוטל לזקק את אמונתו וללכת בדרכי ה' ולעשות חסד, צדקה ומשפט, ושאין די ברחמים וברצון להעניק בכדי להנהיג, אלא עליו להגיע לרמה של (דברים יח, יג): "תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹוקיךָ" - הנהגה הנובעת מתוך אמונה הקשורה להנהגה האלוקית האינסופית.

במקום אחר (ליקוטי מוהר"ן, חלק ב, ז, א-ב), מגדיר לנו רבי נחמן מיהו מנהיג אמת וגם נותן לנו דוגמא למנהיג כזה שהיה לנו:

"הַיְנוּ מִי שֶׁהוּא רַחֲמָן, הוּא יָכוֹל לִהְיוֹת מַנְהִיג... וְרַחֲמָן כָּזֶה הוּא רַק משֶׁה רַבֵּנוּ, כִּי הוּא הָיָה מַנְהִיג יִשְׂרָאֵל וְהוּא יִהְיֶה הַמַּנְהִיג לֶעָתִיד כִּי "מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה" וְכוּ' (קהֶלֶת א). כִּי משֶׁה רַבֵּנוּ הָיָה לוֹ רַחֲמָנוּת בֶּאֱמֶת עַל יִשְׂרָאֵל וּמָסַר נַפְשׁוֹ בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל וְהִשְׁלִיך נַפְשׁוֹ מִנֶּגֶד וְלא הָיָה חוֹשֵׁשׁ עַל עַצְמוֹ כְּלָל".

הרב שג"ר זצ"ל (הרב שמעון גרשון רוזנברג), מתוך הספר "שיעורים על ליקוטי מוהר"ן - חלק א"

הרב הלל רחמני