בס"ד

נתאר לעצמנו איך כל אחד מאיתנו היה מגיב אילו לבית העסק שלנו היה נכנס אדם שמתנהג בגסות רוח, משמיץ את הבעלים, המנהלים והעובדים באוזני כולם ואומר להם ללא כל שמץ של בושה: "לא כדאי לכם לקנות כאן, יש מקומות טובים וזולים יותר עם מוצרים איכותיים יותר ושירות מוצלח יותר, חבל על זמנכם היקר, קדימה צאו מפה, אין לכם בכלל מה לחפש כאן, טעיתם בכתובתף חפשו מקום אחר". מי היה נותן לאדם כזה לשהות באותו מקום שניה נוספת לפני שהיה מזעיק את כוחות האבטחה כדי שיגיעו אליו כמה שיותר מהר ויגרשו אותו משם מהר ככל האפשר וככל הנראה שהיה דואג להוציא לו בנוסף לכך צו הרחקה מהמקום.

ואם כך בבית עסק שכל מטרתו להרויח כסף ששייך לעולם הזמני הזה, על אחת כמה וכמה כשמדובר במושגים של העוה"ב שהוא נצחי ואינסופי וכל טעות יכולה להיות הרת אסון, באחד המקומות הקדושים ביותר לאדם באחד הזמנים הקדושים לו ביותר בו נשמתו מנסה להגיע לחיבור ודבקות עם בוראה, ואיך תצליח לעשות זאת אם בין המתפללים ישנם המדברים שלא בענין התפילה ומגרשים בכך את השכינה הקדושה משם? איך תוכל להישמע תפילה כזאת? לאן בכלל היא תוכל להגיע ואיזו תועלת היא תשיג?

אם היו אומרים לאדם שאחת מתפילותיו לא תגיע ליעדה ולא תפעל דבר, הוא הרי היה הופך עולמות כדי להסיר את כל המונעים האפשריים ולתקן כל עיוות אפשרי כדי שלא תימנע ממנו הזכות להתפלל לבוראו ולדבקה בו. יותר ממה שהגוף הגשמי זקוק לחמצן, אוכל ושתיה, הנשמה זקוקה לתורה, מצוות ותפילה, זה מזון המלכות שלה ובלעדיהן אין לתאר את הצער והסבל שיש לה.

אדם כזה לא מודע לנזק העצום שהוא עושה כשהוא מזיק לתפילת הציבור הרב רק בגלל כמה מילים מיותרות שבער לו לומר דוקא באותו זמן ומקום ולא חשב שהיתה זאת עצת היצר הרע שהצליח להכשילו שוב בעוון חמור, שהרי הוא יכול להתאפק בקלות ולדבר על מי שהוא חפץ לאחר התפילה מחוץ לביהכ"נ בצורה שלא רק תמנע את כל הנזקים החמורים האלה אלא גם תהפוך אותו בעיני ד' יתברך לגיבור אמיתי, שנאמר: "איזהו גיבור? הכובש את יצרו", אלא אם יש בדיבור איסור מצד עצמו כגון: קלות ראש, רכילות, שקר ולשון הרע.

האדם החוטא לעולם לא יוכל לדעת כמה שפע וברכה הוא מנע מהעולם כולו בכך שלא שלט במוצא פיו, שהרי אולי לפלוני היתה חסרה עוד תפילה אחת כדי למצוא את הזיווג ההגון שלו ולאלמוני כדי להיפקד בזרע קודש בר קימא לאחר שנים של המתנה וציפיה דרוכה. מי מסוגל לקחת תיק כ"כ כבד על הגב שלו? מעכשיו כבר אי אפשר להשתמש בתירוץ של "לא ידענו". אדם שיש לו ולו מעט אחריות, רגישות, התחשבות ואהבה כלפי כל בני עמו בכלל ובני ביתו וחבריו בפרט לא יעיז אפילו לחשוב על אפשרות להזיק לחייהם בצורה כזאת נוראית.

זה אמנם לא נראה כזה נורא מבחוץ כשמדברים פה ושם אך לצורך ההמחשה גם בשביל להדליק גפרור בשבת לא צריך להתאמץ כדי לעשות מעשה חמור שאסור מדאוריתא, ובדומה לכך גם כדי לשגר טיל עצמתי נדרשת בסה"כ לחיצה קלה על כפתור קטן. לא יותר מזה, כאשר מי שיושב בחדר הבקרה לא מבחין בשום נזק כשבפועל אין לשער את הנזק שנגרם במקום אחר בעולם בו נחת הטיל. והנזק שנגרם בעולמות העליונים הוא הרבה יותר חמור לאין שיעור, כאשר אי הידיעה אינה מונעת הן את הזנק והן את העונש שאותו אדם יקבל על מעשיו.

ו"אֵיזֶהוּ חָכָם? הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד" שיחפש להיות בצד שבונה, מתקן ומועיל ולא בזה שהורס, מחריב ומזיק ח"ו. "כִּי אֶת כָּל מַעֲשֶׂה הָאֱלֹקִים יָבִא בְמִשְׁפָּט עַל כָּל נֶעְלָם אִם טוֹב וְאִם רָע" (קהלת יב, יד). אפילו אלה שרואים סרטים שונאים את כל הדמויות הרעות והמרושעות שמזיקות לסביבתן, ולעומת זאת אוהבים את הדמויות הטובות והחיוביות שמחפשות רק לעזור, להועיל ולעשות רק את הטוב, הנכון והישר העיני אלוקים ואדם.

אשרינו שזכינו לקבל את התורה שבלעדיה לא היינו יודעים מה אסור ומה מותר, מה טמא ומה טהור, ולכן חשוב שכל אחד מאיתנו יתחזק במצוה החשובה מכולם של לימוד תורה שהיא כנגד כל המצוות ויוסיף הן בזמן, הן באיכות, הן בעמל והן בלשמה ואין ברכה גדולה יותר מזו שיכול כל אדם להכניס לחייו.