בס''ד

פרשת ואתחנן קרובה לרוב לתאריך ט''ו באב שעל יום זה איתא במשנה ( מסכת תענית ד,ח): אמר רבן שמעון בן גמליאל: לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכיפורים, שבהן בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן וכו ' .השאלה מה מיוחד ביום זה?

המדרש באיכה רבה ( פרשתא א אות לג) כותב:  ( הקדמה: לאחר חטא המרגלים נגזרו על עם ישראל 40 שנה במדבר , שבמהלכם ימותו כל דור יוצאי מצרים. במדרש מבואר האיך מתו  1500  איש בכל  שנה )  :' - אָמַר רַבִּי לֵוִי: כָּל עֶרֶב תִּשְׁעָה בְּאָב הָיָה משֶׁה מוֹצִיא כָּרוֹז בְּכָל הַמַּחֲנֶה וְאוֹמֵר צְאוּ לַחְפֹּר, וְהָיוּ יוֹצְאִין וְחוֹפְרִין קְבָרוֹת וִישֵׁנִין בָּהֶן. לְשַׁחֲרִית הָיָה מוֹצִיא כָּרוֹז וְאוֹמֵר: קוּמוּ וְהַפְרִישׁוּ הַמֵּתִים מִן הַחַיִּים, וְהָיוּ עוֹמְדִים וּמוֹצִיאִין עַצְמָן (1500 נפטרו והשאר קמו לתחיה), וּבִשְׁנַת הָאַרְבָּעִים הָאַחֲרוֹן ( שנשארו עוד 1500 איש)  עָשׂוּ כֵן וּמָצְאוּ עַצְמָן שְׁלֵמִים, אָמְרוּ דּוֹמֶה שֶׁטָּעִינוּ בַּחֶשְׁבּוֹן ( כי לא מתו) , וְכֵן בְּעָשׂוֹר וּבְאַחַד עָשָׂר וּבִשְׁנֵים עָשָׂר וּשְׁלשָׁה עָשָׂר וְאַרְבָּעָה עָשָׂר, כֵּיוָן דְּאִתְמַלֵּא סִיהֲרָא (התמלאה הלבנה)  אָמְרוּ :  דּוֹמֶה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּטֵּל אוֹתָהּ גְּזֵרָה מֵעָלֵינוּ . וְחָזְרוּ וַעֲשָׂאוּהוּ יוֹם טוֹב. ' זאת אומרת זכה יום זה להקרא לחג על שם אותו נס שנעשה ל 1500 איש מבנ''י אחרוני הנשארים מדור יציאת מצרים שנכנסו לא''י למרות השבועה:" חַי-אָנִי נְאֻם-יְהוָה, אִם-לֹא, כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם בְּאָזְנָי:  כֵּן, אֶעֱשֶׂה לָכֶם בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִפְּלוּ פִגְרֵיכֶם וְכָל-פְּקֻדֵיכֶם, לְכָל-מִסְפַּרְכֶם ... בְנֵיכֶם יִהְיוּ רֹעִים בַּמִּדְבָּר, אַרְבָּעִים שָׁנָה, וְנָשְׂאוּ, אֶת-זְנוּתֵיכֶם--עַד-תֹּם פִּגְרֵיכֶם, בַּמִּדְבָּר'.

נשאלת השאלה במה זכו אותם נותרים יוצאי מצרים שנשארו בחיים וזכו עד כדי כך שהקב''ה יבטל את שבועותו ויכניס אותם לא''י ?

מיישבים גדולי המפרשים ע''פ היסוד האיתן-  שתפילה הבוקעת מעומק הלב מתוך ידיעה שרק ה' הוא המושיע לו ואין עוד מלבדו יכול לשנות גורלות, תפילה בהחלטיות כזו-  בוקעת רקעים ומתקבלת לפני בורא העולמים. לכן בשנת ה 40 שנכנסו 1500 האחורנים לקברים ידעו שאין למי לפנות ואין על מה לבנות – רק בורא עולם – ( לעומת שאר השנים שיכלו לטעון שכנראה חברו ימות ולא הוא ) התפילה שאותם אנשים התפללו לבורא העולם שברו שערי שמים ונקבלה תפילתם.

מתחילים את פרשת ואתחנן בפסוקים:" וָאֶתְחַנַּן, אֶל-יְהוָה, בָּעֵת הַהִוא, לֵאמֹר אֲדֹנָי יְהוִה, אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת-עַבְדְּךָ, אֶת-גָּדְלְךָ, וְאֶת-יָדְךָ הַחֲזָקָה--אֲשֶׁר מִי-אֵל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה כְמַעֲשֶׂיךָ וְכִגְבוּרֹתֶךָ" ( דברים פרק ג ) ומובא בדברים רבה ( י''א ,י):  ' ומנין שהתפלל משה באותו הפרק חמש מאות וחמשה עשר פעמים?  שנאמר :" ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר"  ואתחנן -  בגימטריא הכי הוי" וודאי שידע משה רבינו שעוד רגע עומד הוא להתפטר מן העולם ואין על מי להשען ולקוות רק לה' יתברך וכנראה שתפילותיו היו מעומק הלב ממש. האיך תפילה זו לא התקבלה בשמים? הרי תפילה  מעומק הלב מתקלבת לפני בורא העולם כאמור ואם בבנ''י כן באבי האומה לא כל שכן?

התורה בפרשת השבוע כותבת:" לֹא תֹסִפוּ, עַל-הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם, וְלֹא תִגְרְעוּ, מִמֶּנּוּ--לִשְׁמֹר, אֶת-מִצְוֺת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, אֲשֶׁר אָנֹכִי, מְצַוֶּה אֶתְכֶם" ( ד,ב ) .ונשאלת השאלה בשלמא לא לגרוע מן המצוות הציווי ברור, הרי תרי''ג מצוות היא שלמות הבריאה רמ''ח מצווות עשה כנגד אבריו של אדם שס'''ה לא תעשה כנגד גידיו של האדם. אבל להוסיף על המצוות אדרבא שיוסיף בגדר ' כל המרבה הרי זה משובח' מה הבעיה להוסיף על המצוות?

ומבארים גדולי המוסר ע''י משל לאדם עני שרצה להזמין אורחים מכובדים ורצה דבר מה לפאר את ביתו. כמובן שלא היה לו במה ולכן חשב לבקש משכנו העשיר את מנורת הכסף שיש לו בסלון. כמובן שלבקש דבר כזה ישירות מהעשיר יעלה בחרס. חשב ועלה בדעתו רעיון. הגיע לביתו של העשיר וביקש להשאיל כף. העשיר נתן לו בשמחה כף ע''מ שיחזיר למחרת. למחרת הגיע העני עם שתי כפות בידו והושיט לעשיר. העשיר שלא הבין פשר מעשיו שאל מדוע מחזיר לו שני כפות.השיב העני שבלילה הלך לישון ולמחרת הכף החליטה להוליד כף נוסף והרי לך שתי כפות. למחרת ביקש העני להשאיל סיר העשיר השאיל.למחרת אותו הסיפור העני חוזר אם שני סירים... לאחר שבוע דופק העני אצל  העשיר ומבקש את המנורה הגדולה המונחת לו בסלון. כמובן שהעשיר מיד נתן לו את המנורה בתקווה שלמחרת העני יחזיר לו שני מנורות. אולם כגודל הצפיה גודל האכזבה והעני לא חזר. עבר יום יומיים שבוע... החליט העשיר לדפוק בביתו של העני לבדוק מה עלה בגורל המנורה שלו.השיב לו העני בפשטות שבאותו הלילה שהביא לו את המנורה מתה המנורה והיא איננה. כעס עליו העשיר וטען: וכי למנורה חיים יש לה?הרי זה חץ דומם! ענה לו העני אתה האמנת שדומם יכול להוליד ככה גם הוא יכול למות...

הנמשל הוא למצוות התורה. אם האדם יוכל להוסיף על המצוות הוא כבר ירגיש בעל הבית על המצוות בעל הבית על הנהלת הבריאה ויבוא גם בבוא היום להחסיר מן המצוות. לכן כדי להדגיש שבעל הבית של העולם הוא רק בורא העולם ואין דבר זולתו הוא היה צריך הבורא לצוות אפילו לא להוסיף.

לפי האמור ניתן אולי להבין מדוע ה' לא רצה לקבל תפילתו של משה. יש לומר שבזה שמשה במקום לדבר אל הסלע הוא הכה את הסלע הוא הוסיף על דברי הקב''ה. אם היה הקב''ה מקבל תפילתו של משה היה מושרש בעם ישראל שניתן להוסיף במידת הצורך על דברי ה' ואז יבואו לידי כפירה בשמו יתברך. לכן על אף תפילותיו של משה רבינו מנהיג העם לא היה יכול הקב''ה לסלוח שמא יפגעו אחרים... זאת אומרת לא הענישה הייתה היאנטרס של ה' אלא שימור אחדות העם לדורותיו.