וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: {יא} פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי: {יב} לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם: {יג} וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

פינחס עם "י" וגם היוד היא זעירא כלומר קטנה.

פנחס הוא אחד היחידים שזכה לכאלו מחמאות ישירות מפי הקב"ה וכן ה' עוד ציווה את משה להגיד לבני ישראל עוד שבחים עליו (לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום וכו') במצב כזה כל אדם היה עלול כמעט בבטחון מוחלט להגיע לגאוה ואז גם היה מאבד את דרגתו ואת השכר שלו. באה התורה ומעידה : לפינחס יש יוד – האות הקטנה המסמל את ההקטן והנסתר ונחבא אל הכלים ויותר מכך היוד הדאת היא זעירה- פינחס לא התגאה וההיפך הקטין עצמו והקטין עוד יותר לממש יוד זעירה.

אגב זה גם בשם הוי"ה ברוך הוא כל אות כנגד אחד העולמות לפי סדרם אצילות בריאה יצירה עשיה והיו"ד היא זו שכנגד עולם האצילות- הקרוב ביותר להנהגה הנעלמת שמעליו שתתגלה ותנהיג אותנו ישירו ביום ההוא שיהיה ה' אחד ושמו אחד. גם נפשות הצדיקים שבגן עדן העליון ישיגו בשלמות רק את בריאה יצירה ועשיה אך מאצילות ישיגו רק עשירית בלבד. (ראה אור החיים בפרשתנו על יששכר – המפרש שהשכר הוא יש – שי עולמות ופירושו הנפלא מהם שי עולמות) כלומר זה היוד הנסתר והנעלם.

 {טז} וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: {יז} צָרוֹר אֶת הַמִּדְיָנִים וְהִכִּיתֶם אוֹתָם: {יח} כִּי צֹרְרִים הֵם לָכֶם בְּנִכְלֵיהֶם אֲשֶׁר נִכְּלוּ לָכֶם עַל דְּבַר פְּעוֹר וְעַל דְּבַר כָּזְבִּי בַת נְשִׂיא מִדְיָן אֲחֹתָם הַמֻּכָּה בְיוֹם הַמַּגֵּפָה עַל דְּבַר פְּעוֹר:

צרור את המדיינים רש"י אומר להשניא אותם עליך.  מה עניין ציווי מוזר כזה?!

מי שזוכר מה שפירשנו בפרשת אשת יפת תואר  , שם פירשנו שהתורה בעצם פותחת פתח ליצר הרע ומתירה בתנאים מסויימים את הנישואין איתה אבל מערימה קשיים רבים. ואם בכל זאת האדם עדיין בתאוותו אז זה באמת די מקרה אבוד ומתירים לו להתחתן איתה כי אחרת היה בכל אופן מתחתן איתה וכמובן שהתוצאות הרעות לא יאחרו לבוא... בן סורר ומורה וכו'. אבל בכל זאת התורה מבינה לנפש האדם ונותנת לו את הכלים הללו על מנת שלא יתחתן איתה ועל מנת לעזור לו להתגבר על תאוה חיצונית ורעה זו אויך? על ידי זריקת עצם ליצר הרע. ודווקא לא על ידי איסורים והתנזרות טוטאלית .  זאת הדרך הנכונה להלחם ביצר ולא על ידי "קנאות" קנאות היה טובה כשהיא כולה לה' ולשם ה' בלבד כמו אצל פנחס אבל לא בתור שמירה מהעבירות. ההיפך היא מביאה בסוף לעבירות. כך קרה גם כאן. הרי רבים מבנ"י חטאו עם המדייניות ואפילו לדברי האומרים שכל אלו מתו  מעבר למתים במגיפה, גם אז הכל היה גלוי וידוע לכולם והתאוה לנשים המדיניות כבר נכנסה בהם והדבר הצריך טיפול נכון.

דבר ראשון שלב א. צרור את המדיינים – השנא אותם עליך עבודה על הלב והרגשות שלך- טפח בך רגש שנאה עצומה לעם הזה. טוב. עברנו שלב א. האם זה באמת יכול לגבור על התאווה?!

שלב ב. זה כבר נכתב בפרשת מטות :

וַיִּשְׁבּ֧וּ בְנֵֽי-יִשְׂרָאֵ֛ל אֶת-נְשֵׁ֥י מִדְיָ֖ן וְאֶת-טַפָּ֑ם וְאֵ֨ת כָּל-בְּהֶמְתָּ֧ם וְאֶת-כָּל-מִקְנֵהֶ֛ם וְאֶת-כָּל-חֵילָ֖ם בָּזָֽזוּ: {י} וְאֵ֤ת כָּל-עָֽרֵיהֶם֙ בְּמ֣וֹשְׁבֹתָ֔ם וְאֵ֖ת כָּל-טִֽירֹתָ֑ם שָֽׂרְפ֖וּ בָּאֵֽשׁ: {יא} וַיִּקְחוּ֙ אֶת-כָּל-הַשָּׁלָ֔ל וְאֵ֖ת כָּל-הַמַּלְק֑וֹחַ בָּֽאָדָ֖ם וּבַבְּהֵמָֽה: {יב} וַיָּבִ֡אוּ אֶל-מֹשֶׁה֩ וְאֶל-אֶלְעָזָ֨ר הַכֹּהֵ֜ן וְאֶל-עֲדַ֣ת בְּנֵֽי-יִשְׂרָאֵ֗ל אֶת-הַשְּׁבִ֧י וְאֶת-הַמַּלְק֛וֹחַ וְאֶת-הַשָּׁלָ֖ל אֶל-הַֽמַּחֲנֶ֑ה אֶל-עַֽרְבֹ֣ת מוֹאָ֔ב אֲשֶׁ֖ר עַל-יַרְדֵּ֥ן יְרֵחֽוֹ: (ס) {יג}  שלישי - במחוברות שני  וַיֵּ֨צְא֜וּ מֹשֶׁ֨ה וְאֶלְעָזָ֧ר הַכֹּהֵ֛ן וְכָל-נְשִׂיאֵ֥י הָֽעֵדָ֖ה לִקְרָאתָ֑ם אֶל-מִח֖וּץ לַֽמַּחֲנֶֽה: {יד} וַיִּקְצֹ֣ף מֹשֶׁ֔ה עַ֖ל פְּקוּדֵ֣י הֶחָ֑יִל שָׂרֵ֤י הָֽאֲלָפִים֙ וְשָׂרֵ֣י הַמֵּא֔וֹת הַבָּאִ֖ים מִצְּבָ֥א הַמִּלְחָמָֽה: {טו} וַיֹּ֥אמֶר אֲלֵיהֶ֖ם מֹשֶׁ֑ה הַֽחִיִּיתֶ֖ם כָּל-נְקֵבָֽה: {טז} הֵ֣ן הֵ֜נָּה הָי֨וּ לִבְנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ בִּדְבַ֣ר בִּלְעָ֔ם לִמְסָר-מַ֥עַל בַּֽיהֹוָ֖ה עַל-דְּבַר-פְּע֑וֹר וַתְּהִ֥י הַמַּגֵּפָ֖ה בַּֽעֲדַ֥ת יְהֹוָֽה: {יז} וְעַתָּ֕ה הִרְג֥וּ כָל-זָכָ֖ר בַּטָּ֑ף וְכָל-אִשָּׁ֗ה יֹדַ֥עַת אִ֛ישׁ לְמִשְׁכַּ֥ב זָכָ֖ר הֲרֹֽגוּ: {יח} וְכֹל֙ הַטַּ֣ף בַּנָּשִׁ֔ים אֲשֶׁ֥ר לֹֽא-יָדְע֖וּ מִשְׁכַּ֣ב זָכָ֑ר הַֽחֲי֖וּ לָכֶֽם: 

הרי היה ברור לכל בר דעת ואפילו למי שאין הרבה שכל שדוקא את נשי מדיין היו צריכים להרוג! בדיוק על זה משה כועס עליהם. (וזה אחד משלושת הפעמים שמשה נכשל בכעס – ראה רש"י)

אז איך הם טעו  בכל זאת?  כתוב הן הנה היו לבני ישראל על דבר בלעם- רש"י אומר הן הנה- הם זיהו בדיוק את הנשים הללו! הנה – זו חטאה עם פלוני וזאת עם אלמוני. כלומר התאוה עדיין היתה בליבם. על אף השנאה. ותאוה זו לע"ד העבירה אותם על דעתם לעשות ממש נגד ההגיון הפשוט ולהחיות אותן.

אז איך כעת פותרים את הבעיה ? משה מצוום כמובן על פי ה' שיהרגו כל זכר אפילו בילדים זה מובן כי הם שנואים עליכם ויכולים לגדול ולהתנקם בכם. וכל אישה הראויה לביאה כלומר שעלול להיות למישהו תאוה אליה אותם תהרוגו- בודאי.  אבל כל הילדות הקטנות שאין אליהם תאוה- אותם תחיו "לכם" בשבילכם זה העצם הקטן שזורקים ליצר הרע שבכל זאת ישאירו בחיים את הילדות וזה בשבילכם לא בשבילם כדי שתהיה הרגעה קטנה ליצר ולתאוה שנוצרה.

{יד} וְשֵׁם אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַמֻּכֶּה אֲשֶׁר הֻכָּה אֶת הַמִּדְיָנִית זִמְרִי בֶּן סָלוּא נְשִׂיא בֵית אָב לַשִּׁמְעֹנִי: {טו} וְשֵׁם הָאִשָּׁה הַמֻּכָּה הַמִּדְיָנִית כָּזְבִּי בַת צוּר רֹאשׁ אֻמּוֹת בֵּית אָב בְּמִדְיָן הוּא:

מאוד מעניין: ושם איש ישראל המוכה- למה התורה מדגישה "שם איש ישראל" ולמה "אשר הוכה את המדיינית"? 

האור החיים הקדוש מפרש שכל שם אשר ההורים נותנים לתינוקם שאנו יודעים שזה כעין נבואה, שם של יהודי הוא מהשמות הקדושים ויש בו קדושה וזה שם איש ישראל אפילו שחטא הוא "שם איש ישראל" נשמה קדושה וכתוב כי לא ידח ממנו נידח- כל נשמות ישראל יש להם חלק לעולם הבא וגם הנכרתים יתוקנו באיזה אופן שהוא ושם הקדוש של נשמתם הקדושה שהינו חלק אלוק ממעל  בודאי שלא יכול להאבד. וכאן על ידי שהוכה את המדיינית – שפינחס הכה אותם באופן שהיכה אז הייתה לו תיקון במיתה משונה ובזויה זו והוא נשאר שם ישראל. אבל גם מביא האור החיים ששמות של גויים הם שמות של טומאה! ויתכן ללמוד מכאן שלא כדאי ולא נכון לתת לילד שם של גויים אולי אפילו לא בתור שם שני. ואם יש הכרח בשביל אלו שגרים בין האומות אז בודאי שלא להשתמש בשם הטמא לא לקרוא להם בזה ולא בעליה לתורה או בתפילה על רפואה וכו' זאת תיאוריה בלבד ולא הלכה אבל זה ממש משתמע בפירוש מדברי האור החיים הקדוש. (אני שם ידים על הראש בתנועת התגוננות מההתקפות של כל החוצניקים שדבר זה ממש לא ימצא חן בעיניהם.)

לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם ה"ו" של שלום כתוב בתורה קטועה (ויו קטיעא) לפי האומר שפנחס זה אליהו כמו התרגום יהונתן ועוד , אפילו שקשה מאוד להסביר את זה, אז כתוב הנה אנוכי שולח לכם את אליה (ולא אליהו) הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא. ובספר בראשית אנו מוצאים במקום מסויים שכתוב יעקוב עם ויו. מפרשים שיעקוב חטף את הויו מאליהו כפיקדון. אם תבוא ותגאל את בני אחזיר לך ואם לא אז לא. וזה מה שרומז כאן הויו הלא שלם הקטועה –עד שיבוא עם משיח צדקנו ממש מיד.