"כָּל הַבָּא אֶל הָאהֶל וְכָל אֲשֶׁר בָּאהֶל יִטְמָא"

שאלת כניסת הכוהנים לבתי חולים נידונה רבות, בפרט מאז שבתי החולים הפכו להיות מרכזים רפואיים גדולים, ולרוב גם בנויים במערכת סוככת אחת כך שטומאת מת במקום אחד יוצרת אוהל בכל המרחב המקורה. במרכזים רפואיים רבים קיימת הפרדה -באמצעות דלת כפולה או מסתובבת -בין המכונים הפתולוגיים והפקולטה לרפואה לבין המרפאות ומחלקות האשפוז, כך שאינם נחשבים אוהל אחד. אולם פתרון זה אינו מועיל למציאות של חולים שהלכו לעולמם במחלקה או בחדרי הניתוח, כמו גם אברי המתים. הצורך של כוהנים להיכנס למרכזים רפואיים הינו יומיומי: תור למרפאה, אשפוז וכמובן – ביקור חולים, בני משפחה, ליווי האישה היולדת וכיו"ב. יש בתי"ח שמוסדרת בהם אזהרה לכוהנים ע"י שילוט קבוע בכניסה. אך אלה שאין בהם הסדר כזה -האם רשאים הכוהנים להיכנס בשערי ביה"ח או שעליהם לחשוש?

כאשר ידוע שיש בעיה באותו זמן –בוודאי חל איסור על הכהן להיכנס, אלא אם מדובר בפיקוח נפש שלו או של מטופליו. וכאשר לא ידוע, יש סברות להתיר: כל חולה בחזקת חי עד שלא ייוודע אחרת, יש להגדיר זאת כספק טומאה ברשות הרבים, כי ביה"ח הינו מקום ציבורי שמהלכים בו רבים [לא רלוונטי לעניין רשויות שבת] וספק טומאה ברה"ר מותר.

למעשה, כאשר יש צורך טיפולי או מצוות ביקור חולים חשובה, יש מקום להתיר בביקור לא ארוך [בשם הגר"א שפירא זצ"ל] וכן שלא יהיה יוצא ונכנס [בשם הגרי"שאלישיב יבלחטו"א] אך תמיד יש להעדיף את המקומות המוסדרים בפיקוח רב ביה"ח, וכן לחזק את השוקדים על בניית פתרונות מערכתיים להמעיט בחששות ככל האפשר.