"מַה-בֶּצַע, כִּי נַהֲרֹג אֶת-אָחִינוּ, וְכִסִּינוּ, אֶת-דָּמוֹ" (בראשית לז', כו')
בס"ד
מתוך קובץ חידושי "גילו ברעדה"
בהסכמת הרב עמוס שושן - רב יישובי רכס פורייה
נכתב על ידי גיל פרידמן
התשע"ח
לעשות נחת רוח ליוצרנו, ולעשות רצון בוראנו
לעילוי נשמת אבי ז"ל מיכאל בן מרטין
לעילוי נשמת אמי ז"ל ברוריה בת פאולינה
לרפואת כל חולי ישראל ובכללם, היכן שצריכים לכך:
הילה בת מיכל, הראל-בניה בן הילה, הדר בת הילה
"מַה-בֶּצַע, כִּי נַהֲרֹג אֶת-אָחִינוּ, וְכִסִּינוּ, אֶת-דָּמוֹ"
(לז', כו')
יש לתמוה מהי עצת יהודה. שאם נבין עצתו כפשוטו - שלא נהרוג את אחינו, והרי
כבר אמר זאת ראובן "לֹא נַכֶּנּוּ נָפֶשׁ" (שם כא') ונאמר "אַל-תִּשְׁפְּכוּ-דָם"
(שם כב'), ואף קיבלו ממנו, והשליכוהו לבור, ולא הרגוהו. ומה מוסיף כאן יהודה?
ודע כי יהודה עונה על דבריו ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ומכאן נלמד כוונתו.
שעל "מה בצע" (מה ממון, רש"י שם) עונה לקמן "לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ
לַיִּשְׁמְעֵאלִים", ובמכירה יתקבל ממון. ועל "כי נהרג את אחינו"
עונה לקמן "וְיָדֵנוּ אַל-תְּהִי-בוֹ, כִּי-אָחִינוּ בְשָׂרֵנוּ, הוּא".
ומזה נלמד גדולתו של יהודה: אפילו ההשלכה לבור, גם מבלי להרגו, הרי לדעת יהודה יש לה
גדר של "נהרגהו" (עיין רמב"ן שם כו'). בין אחים, ובפרט האחים בני ישראל,
השלכה לבור כמוה כהריגה ממש, שהקדוש ברוך מדקדק עם צדיקים כחוט השערה, וזוהי דעת הצדיק,
ולכן נדרש לעצה להצילו.
