בס"ד

מתוך קובץ חידושי "גילו ברעדה"

בהסכמת הרב עמוס שושן - רב רכס ישובי פורייה

נכתב על ידי גיל פרידמן

התשע"ח

לעשות נחת רוח ליוצרנו, ולעשות רצון בוראנו

לעילוי נשמת אבי ז"ל מיכאל בן מרטין

לעילוי נשמת אמי ז"ל ברוריה בת פאולינה

לרפואת כל חולי ישראל ובכללם, היכן שצריכים לכך:

הילה בת מיכל, הראל-בניה בן הילה, הדר בת הילה

[email protected]

"וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּו" (כד', נד')

יש לתהות, מדוע שינה לבן מן אתמול להיום, שליום האתמול אמר "הִנֵּה-רִבְקָה לְפָנֶיךָ, קַח וָלֵךְ" (כד', נא'), ולהיום אומר "תֵּשֵׁב הַנַּעֲרָ אִתָּנוּ" (כד', נה')? ודע טעם אחד בדבר, והיא האכילה.

שבדוק וראה כי תחילה ביקש אליעזר שלא לאכול, שנאמר "ויישם (וַיּוּשַׂם) לְפָנָיו, לֶאֱכֹל, וַיֹּאמֶר לֹא אֹכַל, עַד אִם-דִּבַּרְתִּי דְּבָרָי" (בראשית כד', לג'), וכתיב בתריה – "וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ, מֵיְהוָה יָצָא הַדָּבָר; לֹא נוּכַל דַּבֵּר אֵלֶיךָ, רַע אוֹ-טוֹב: הִנֵּה-רִבְקָה לְפָנֶיךָ, קַח וָלֵךְ" (בראשית כד', נ'-נא')

אך מאידך, לכשמקיים אכילה: "וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ" (כד', נד'), כתיב בתריה "תֵּשֵׁב הַנַּעֲרָ אִתָּנוּ יָמִים אוֹ עָשׂוֹר " (בראשית כד' נד'-נה').

ופשוט הוא, שאכילה מהגשמיות היא, וברכת ה' מצד הרוחניות היא, ולכך הנהגה ניסית שאיננה בדרך הטבע, וכן סיעתא דשמיא מיוחדת, תתקשה להתקיים על האוכל ושותה. ומקורות רבים לדבר כפי שכבר נודע, שהחולם רע מתענה תענית חלום, והתענית מכפרת עוונות (פלא יועץ, תענית), ודע כי זהו אף עומק בדברי אומרם ז"ל "לא יישב אדם לפני הספר סמוך למנחה, עד שיתפלל; ... ולא לאכול" (משנה שבת, א' א'), שלא רק ישכח להתפלל, אלא אף התפילה במדרגה פחותה היא כשמתקיימת על השובע ממש. וכן אין אוכלין לפני תפילת שחרית (שולחן ערוך), וגם כאן עומק הוא בעניין, לקיים התפילה במדרגתה הגבוהה יותר, שלא על השובע. וכן קושר הכתוב האכילה והשביעה לחטא, שנאמר "וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט" (דברים לב', טו'), וכן "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ: הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם" (דברים יא', טו'-טז'). ותן דעתך שאף חטא הראשון באכילה היה. ומכאן שבאכילה יש צד של הרחקת הברכה, וזהו אכן פשט פסוקים אלו (כד', לג'-נה').

ומכאן לימוד גדול: לעולם ישתדל אדם לאכול לצורך מצווה בלבד, כגון בחול להברות ולחזק גופו לעבודת ה' יתברך, ובשבת תצטרף לזה מצות עונג שבת, וכן כתב הרמב"ם, וכן מקורות רבים בהלכה לדבר זה, ודע כי סמך לכך בפשט מקראות אלו (כד', לג'-נה'), והבן.