בס"ד

מתוך קובץ חידושי "גילו ברעדה"

בהסכמת הרב עמוס שושן - רב רכס ישובי פורייה

נכתב על ידי גיל פרידמן

התשע"ח

לעשות נחת רוח ליוצרנו, ולעשות רצון בוראנו

לעילוי נשמת אבי ז"ל מיכאל בן מרטין

לעילוי נשמת אמי ז"ל ברוריה בת פאולינה

לרפואת כל חולי ישראל ובכללם, היכן שצריכים לכך:

הילה בת מיכל, הראל-בניה בן הילה, הדר בת הילה

[email protected]

"וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם, בַּבֹּקֶר" (יט', כז')

דע כי בכל מקום בתורה בו מופיעה תיבת וַיַּשְׁכֵּם, הקדמה היא לשילוח אדם, או להליכת אדם ממקום למקום. הנה להלן:

השכמת אברהם בבוקר, ובסמוך מיד מזכירה התורה את שילוח לוט:

"וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם, בַּבֹּקֶר... וַיְשַׁלַּח אֶת-לוֹט, מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה" (בראשית יט', כז'-כט')

השכמת אבימלך בבוקר, ובסמוך מזכירה התורה את החזרת שרה לאברהם:

"וַיַּשְׁכֵּם אֲבִימֶלֶךְ בַּבֹּקֶר... וַיָּשֶׁב לוֹ, אֵת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ" (בראשית כ', ח'-ט'-יד')

השכמת אברהם בבוקר, ומיד בסמוך מזכירה התורה את שילוח הגר:

"וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר... וַיִּתֵּן אֶל-הָגָר ... וַיְשַׁלְּחֶהָ" (בראשית כא', יד')

השכמת אברהם אבינו בבוקר, בסמוך ליציאת אברהם והנערים אל העקידה:

"וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר... וַיִּקַּח אֶת-שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ, וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ... וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ" (בראשית כב', ג')

השכמת יעקב אבינו, ובסמוך מזכירה התורה את יציאתו מארץ ישראל לחרן:

"וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר... וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב, רַגְלָיו; וַיֵּלֶךְ, אַרְצָה בְנֵי-קֶדֶם" (בראשית כח', יח'. כט', א')

השכמת לבן בבוקר, ומיד בסמוך חזרתו של לבן לחרן, והליכתו של יעקב לעבר ארץ ישראל:

"וַיַּשְׁכֵּם לָבָן בַּבֹּקֶר... וַיֵּלֶךְ וַיָּשָׁב לָבָן, לִמְקֹמוֹ: וְיַעֲקֹב, הָלַךְ לְדַרְכּוֹ" (בראשית לב', א'-ב')

וכן במשה, השכמת משה ושליחת הנערים להעלות עולות:

"וַיַּשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר... וַיִּשְׁלַח, אֶת-נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות כד', ד'-ה')

וכן במשה, בעלייתו השנייה להר סיני:

"וַיַּשְׁכֵּם מֹשֶׁה בַבֹּקֶר... וַיַּעַל אֶל-הַר סִינַי" (שמות לד', ד')

וכן במעפילים:

"וַיַּשְׁכִּמוּ בַבֹּקֶר... וַיַּעֲלוּ אֶל-רֹאשׁ-הָהָר" (במדבר יד', מ')

ומאי טעמא? כבר פירש"י וישכם - נזדרז למצוה (רש"י כב', ג'). ודע, כי בכולם על דרך הזדרזות למצווה היא, בין אם לא על ידי המשכים עצמו, בין אם על ידי זולתו, והנה נבאר כולן ראשון ראשון ואחרון אחרון:

באברהם ושילוח לוט: הצלת לוט, והיא הצלת נפשות.

באבימלך, השבת שרה לאברהם  על פי ציווי ה' להדיא, שנאמר "וְעַתָּה, הָשֵׁב אֵשֶׁת-הָאִישׁ" (כ', ז').

אברהם והגר, שילוח הגר על פי ציווי ה' להדיא, שנאמר "כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה, שְׁמַע בְּקֹלָהּ" (כא', יב'),

באברהם ויצחק, עקדת יצחק על פי ציווי ה' להדיא "קַח-נָא אֶת-בִּנְךָ" (כב', ב').

ביעקב, הליכתו לחרן על פי ציווי אביו להדיא, שנאמר "וַיִּשְׁלַח יִצְחָק אֶת-יַעֲקֹב וַיֵּלֶךְ פַּדֶּנָה אֲרָם" (כח', ה').

בלבן, חזרתו למקומו בלא שפגע ביעקב לרעה, על פי ציווי ה', שנאמר "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן-תְּדַבֵּר עִם-יַעֲקֹב--מִטּוֹב עַד-רָע" (לא', כד'), היינו פן תפחידנו לעשות לו רעה (רמב"ן שם).

במשה והנערים, שלחם לקיים מצוות העלאת עולות, וקיום מצווה היא בודאי, שנאמר "מִזְבַּח אֲדָמָה, תַּעֲשֶׂה-לִּי, וְזָבַחְתָּ עָלָיו אֶת-עֹלֹתֶיךָ" (שמות כ', כ').

במשה בעלייתו להר סיני, עלה על פי ציווי ה' להדיא, שנאמר "וַיַּשְׁכֵּם מֹשֶׁה בַבֹּקֶר וַיַּעַל אֶל-הַר סִינַי, כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, אֹתוֹ" (לד', ד').

במעפילים, כוונת מצווה הייתה להם בודאי, שפירשו מעשיהם להדיא "הִנֶּנּוּ, וְעָלִינוּ אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-אָמַר יְהוָה" (במדבר יד', מ'). ואף דע מכאן כי השימוש בלשון וַיַּשְׁכִּמוּ לימוד זכות היא עליהם שמלמד המקרא, שלמצווה נתכוונו.