"שלח לך אנשים אמר ריש לקיש שלח לך מדעתך וכי אדם זה בורר חלק רע לעצמו והיינו דכתיב וייטב בעיני הדבר אמר ריש לקיש בעיני ולא בעיניו של מקום ויחפרו לנו את הארץ אמר ר' חייא בר אבא מרגלים לא נתכוונו אלא לבושתה של ארץ ישראל כתיב הכא ויחפרו לנו את הארץ וכתיב התם וחפרה הלבנה ובושה החמה וגו' ואלה שמותם למטה ראובן שמוע בן זכור אמר רבי יצחק דבר זה מסורת בידינו מאבותינו מרגלים על שם מעשיהם נקראו ואנו לא עלתה בידינו אלא אחד סתור בן מיכאל סתור שסתר מעשיו של הקב"ה מיכאל שעשה עצמו מך אמר רבי יוחנן אף אנו נאמר נחבי בן ופסי נחבי שהחביא דבריו של הקב"ה ופסי שפיסע על מדותיו של הקב"ה ויעלו בנגב ויבא עד חברון ויבאו מבעי ליה אמר רבא מלמד שפירש כלב מעצת מרגלים והלך ונשתטח על קברי אבות אמר להן אבותי בקשו עלי רחמים שאנצל מעצת מרגלים יהושע כבר בקש משה עליו רחמים שנאמר ויקרא משה להושע בן נון יהושע יה יושיעך מעצת מרגלים"(סוטה לד,ב)"וילכו ויבאו א"ר יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי מקיש הליכה לביאה מה ביאה בעצה רעה אף הליכה בעצה רעה"(שם לה,א)-מכל אלו מוכח שכל עניין המרגלים היה בחטא אם כך קשה כיצד פרש רש"י "כלם אנשים-כל אנשים שבמקרא ל' חשיבות ואותה שעה כשרים היו"(יג,ג) ?-לכן ניראה שצ"ל שהיו באמת צדיקים ומתוך צדקותם חטאו כמו שהסביר בארוכה מו"ר הגאון הגדול הגר"ח דרוקמן שליט"א שהמרגלים חשבו שבא"י יהיה ביטול תורה וריחוק מה' ולכן הוציאו דיבתה לומר כמה גשמיות יש בה שזהו הפירות הגדולים וכו'-ומימלא ע"פ זה מובן שהליכתם בתור צדיקים שווה לחזרתם בעצה רעה כיון שצדקותם היתה המקור לעצה הרע שמיציאתם התכוונו לבושתה של א"י שאינה כמו המדבר –וזהו שלמד רחב"א מ"וחפרה הלבנה" שהבושה היא משום היחס ליותר מיוחד ממנה כך גם במרגלים רצו לבייש ע"י שיראו שהמדבר טוב יותר מא"י-ולכן פרטו שמם ודרשו ע"ש מעשיהם הרעים-אם כן מדוע לא ניזהר משה מלשלחם בשל שמם?-אלא שבשמם אשר גם לדרוש לטובה –כמו "סתור בן מיכאל"שאפשר לדרוש שסותר את החשיבות לגשמי ואומר מי כאל שהכל לשמים-וכך חשב משה שהוא חשוב וראוי להראות את מעלתה הקדושתית של א"י אלא שדווקא מתוך הבוז לגשמי והרצון לקדושה וחיבור לה' חטא והפך לסותר מעשיו של ה' שמבזה אף את החלק הרוחני שקשור בגשמי-ובמקום שאין לו חשיבות אלא הכל לה' הפך למך כלפי ה' (כביכול ה' מך ח"ו)וכך גם בדומה במה שהביא ר"י "נחבי בן ופסי" במקום להחביא דבריו ולפסוע על עצמו ולרצות הכל לה' הפך זאת להיות נגד ה'-והם חשבו שזה לטובה ובכך חטאו ועמדו בדעתם שאין זה רצון ה' כך-ולכן מובן שכלב הלך לישתטח על קברי אבות ולמרגלים זה לא הפריע ולא חשדו בו שהוא 'חוזר בתשובה' מעצתם הרעה(כי חשבו שעצתם טובה) ואולי יותר מזה "ויעלו בנגב ויבא עד חברון" שזה נישמע כהמשך כביכול כולם באו לחברון כאחד (ויבא)שהתאחדו כלפי האבות (שלא רבו בניהם נגד זה)שלא ראו בזה משהו רע –ולכן גם נתנו לו לדבר (לכלב)ולא חששו שישתיקם וידבר נגדם סימן שלא ראו במעשיהם משהו רע-שהם חשבו לטובה –לקדושה-אלא שבעצם זה עצה רעה נגד ה' בבחינת האמת,ואולי רמז לזה יש ב'תני ר' הושעיה עלה יו"ד ונשתטח לפני הקב"ה ואמר רבון העולמים עקרתני מן הצדקת הזאת אמר לו הקב"ה צא לך לשעבר היית נתון בשם נקיבה ובסוף תיבה חייך שאני נותנן בשם זכר ובראש תיבה הדא הוא דכתיב ויקרא משה להושע בן נון יהושע"(ירושלמי סנהדרין פ"ב ה"ו)מה באו לומר בזה?-ואולי שרה שונה משרי בהקשר להולדת יצחק(בראשית יז,טו-ז)ובהקשר להולדת יצחק יש הקפדה על שרה על שצחקה ובעין זלזלה (שם יח,טו)ויצחק לא יצא מא"י-כך שזה כעין רמז שבקשר לא"י יש הקפדה על זלזול של צדיקים וזהו המרגלים(ואולי אפילו זהו שורשם של המרגלים שקרה באבות והתפרט בבנים)ולכן התווסף י' ליהושע כדי שלא יחטא ע"י שכביכול מנותק מזה(שרה צחקה ולא שרי)ואולי לכן הלך כלב והשתטח על קברי אבות ובניהם שרה ליתחזק בקדושה שלא יפול כמרגלים וזאת ע"י דבקות בתורת א"י שבחיבור תורה עם א"י כמו אצל יצחק-ולכן משה ביקש רחמים על יהושע ואמר "יה יושיעך מעצת מרגלים" שזה כרמז על א"י ש"י-ה" מופיע ב"כי יד על כס י-ה מלחמה לה' בעמלק "וגו' ובמלחמה על עמלק נאמר "והיה בהניח..בארץ אשר ה' אלקיך נתן לך נחלה לרשתה תמחה את זכר עמלק" וגו' שזה קשור עם א"י כך ברכו ששם ה' שקשור עם נחלת א"י והשמדת הרע ישמרהו ויתן בו דעת אמת של תורה שהרי עמלק בא בעקבות שרפו ידיהם מד"ת-ולכן ברכו שיתן בו דעת תורת אמת שהיא תורה הקשורה בא"י שקשור לתיקון העולם כולו.

לע"נ משפחתו של סבי ז"ל שנירצחו ביא סיון תש'ד ע"י הנאצים ימ"ש באושוויץ