"דַּע שֶׁיֵּשׁ חוֹתָם, וְיֵשׁ חוֹתָם בְּתוֹךְ חוֹתָם הוּא. כִּי יֵשׁ מוֹכִיחֵי הַדּוֹר וְהֵם בְּחִינוֹת רַגְלִין וְנִקְרָאִים רַגְלִין... וְהֵם הוֹלְכִים בִּשְׁלִיחוּתוֹ לְיִשְׂרָאֵל לְהוֹכִיחָם וּלְהַחֲזִירָם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְעַל שֵׁם זֶה נִקְרָאִים בְּחִינוֹת רַגְלִין"

(ליקוטי מוהר"ן, חלק א', כב, א)

לעיתים אנו משתדלים בכל כוחנו למען מטרה מסויימת, ולבסוף נכשלנו! אך האם באמת נכשלנו?

על נעלמותה של התכלית, סיפר הרב מאיר שפיגלמן את המשל הבא:

באחת מתחנות הגבול שמרו שומרים על הגבול בין הארץ שלהם לזו הסמוכה. פתאום הם רואים מישהו רוכב על אופניים ושורק. הוא מגיע אל תחנת הגבול ומבקש לעבור. השומרים רואים שעל האופניים יש שק, אז הם שואלים את הרוכב 'נו ומה יש בתוך השק?' והוא עונה 'רק חול'. 'אהה, רק חול, אתה מספר לנו, אנחנו נפתח ונראה'. פתחו פשפשו וחטטו וגילו רק חול וחול. 'בבקשה תעבור' הפטירו אחריו בשעמום. אחרי שבוע שוב עומדים שני השומרים ושוב אותו נהג אופניים נוסע, שורק, מגיע, 'מה יש לך שם מאחור?' 'חול' הוא אומר, 'חול אתה מספר', תקעו סכינים, חרבות, ושוב פעם רק חול, אין שום דבר. 'יאללה, תעבור'. כך עוד שבוע ועוד שבוע.  אחרי כמה שבועות אומרים לו אנשי הגבול – 'שמע, לא נעשה לך כלום, לא נגלה, רק תספר לנו מה אתה עושה עם כל החול הזה?!'  עונה הוא להם בחיוך ממתיק סוד: 'אני בכלל מבריח אופניים!

אתה אף פעם לא יודע מה התכלית של הדבר, הרבה מאד פעמים אתה עושה משהו אחד ובעצם התכלית היא משהו אחר.

מספרים על האדמו"ר מוויזניץ', שהגיע אליו יהודי שאמר לו: 'תשמע רבי, אני לא מצליח ללמוד, כל היום אני עובד וכשאני מגיע הביתה ופותח דף גמרא אני נרדם על הדף, אני לא מצליח ללמוד. מה אני אעשה?' אמר לו הרבי: 'ומאיפה אתה יודע ממה יש לה' יתברך יותר נחת רוח – מדף הגמרא שלך או מן הדמעות שאתה מזיל עליו? מי יודע'.

אדם נמצא בדרך, ומי יודע מה באמת המטרה של הדברים, לאן הוא הולך ומה תכלית דרכו? חוֹתָם בְּתוֹךְ חוֹתָם!

אך בכל דור ישנם "מוֹכִיחֵי הַדּוֹר וְהֵם בְּחִינוֹת רַגְלִין" - שתפקידם להוכיח את העם ולהתוות להם את הדרך ולהצליח להעמידם על שתי רגליים, ולכן הם נִקְרָאִים רַגְלִין.

זווית ראיה צרה, כמוה כעמידה על רגל אחת, עסוקה בעצמה ועל כן מטה לנפול. המצליח לקבל תוכחה, עמידתו יציבה ופשוטה, ביכולתו לקבל לא רק את דעתו שלו, אלא גם את דעת חברו, אין הוא עסוק בלהגן על עצמו, אלא מעמיד את עצמו גם על מה שמחוצה לו ועל כן יציבה עמידתו, כעומד על שתי רגליים.

הרב דן האוזר, מתוך האתר בית המדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון: http://etzion.org.il/he/home