פרשת במדבר - פרשת המקדש

הדרך אל המקדש רצופה מסירות נפש

הרב ישראל אריאל שליט"א

דעה נפוצה היא, שהמקדש צריך להבנות בדרכי שלום. ושתי ראיות לדבר: האחת: העובדה שדוד קנה את גורן ארוונה בכסף, זאת, כשהיה יכול לכבוש את המקום בכוח הזרוע. השניה: המשימה לבנות את המקדש לא ניתנה לדוד שהיה איש מלחמה, אלא לשלמה – איש השלום, כך גם כותב הרמב"ן (במדבר טז, כא). הקביעה, כי המקדש הוא מקום השלום, והוא מקום 'המנוחה והנחלה' ו'בית הרחמים', זו שאיפה וחזון, וכדברי ישעיהו בנבואתו (יא, ט): 'לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי!' אך ישעיהו מוסיף, שהדבר יתרחש כשהעולם יגיע לתיקונו, ככתוב בהמשך: 'כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים'. אך תהליך התיקון מתמשך לאורך דורות של חטא ורשע, ולישראל ולמקדש נועד תפקיד לסלק את הרשע מן העולם.

בעיון נוסף מתברר, כי דוד קנה את הגורן מארוונה, לא משום שרצה לקנות את המקום בדרכי שלום - הרי ירושלים כולה נכבשה מיד היבוסי במלחמה! דוד קנה את המקום בכסף, כי ארוונה היה גר תושב (ראה עבודה זרה כד, ב. וכן תוספתא פאה ד, יא) ויש להיטיב לו, ככתוב (דברים כג, יז): 'בטוב לו! לא תוננו!'

מעיון במלחמותיו של דוד מתברר, שהקביעה שדוד נדון כשופך דמים אינה עולה בקנה אחד עם מצוות התורה, שכן, דוד נצטווה להלחם בשבעת העממים, ואם מצוה היא, למה ייקרא שופך דמים? יתירה מזו! הרי סיכן את נפשו, וחירף נפשו למות על המצוה, היתכן שיחרף את נפשו וייקרא שופך דמים?!

ואכן, בילקוט שמעוני (שמואל ב רמז קמה) מצינו, כי חז"ל משבחים את דוד על שקיים מצוה כהלכתה, וכלשון המדרש: 'האתה תבנה לי בית? וכתיב: לא תבנה בית לשמי כי דמים רבים שפכת! כיון ששמע דוד כך נתיירא, אמר: הרי נפסלתי מלבנות בית המקדש. א"ר יהודה בר' אלעאי: אמר לו הקב"ה: דוד אל תירא! חייך כי הם לפני כצבי וכאיל. ד"א חייך הם לפני כקרבנות, דכתיב: כי דמים רבים שפכת לפני, ואין לפני - אלא קרבן, שנאמר: ושחט את בן הבקר לפני ה'. אמר לו ואם כן למה איני בונה אותו? אמר לו הקב"ה: שאם אתה בונה אותו הוא קיים ואינו חרב! אמר לו: והרי יפה! א"ל הקב"ה גלוי וצפוי לפני שהם עתידים לחטוא ואני מפיג חמתי בו ומחריבו והם נצולין, שכן כתיב באהל בת ציון שפך כאש חמתו, אמר לו הקב"ה: חייך הואיל וחשבת לבנותו אע"פ ששלמה בנך בונהו - לשמך אני כותבו: מזמור שיר חנוכת הבית לדוד'.

מתברר, אפוא, שהמלחמות שעשה דוד נחשבות לזכות גדולה, שיש בה כדי להעמיד מקדש שלא יחרב לעולם. כך גם החשמונאים זכו למעמדם המיוחד כמלכי בית חשמונאי על שהרגו יוונים ומתייונים, ומסרו את נפשם על קידוש ה'.

מעיון במקראות ובדברי חז"ל מתברר, כי מאז ומעולם הקמת המקדש היתה כרוכה במסירות נפש, לא רק בהגנה עליו מפני עמים אחרים אלא בעצם מסירות הנפש של עם ישראל על הקמתו.

שבת שלום