"רַבִּי לְוִיטָס אִישׁ יַבְנֶה אוֹמֵר, מְאֹד מְאֹד הֱוֵי שְׁפַל רוּחַ" (אבות ד, ד)

כתב רבינו עובדיה מברטנורא זיע"א שלמרות שבכל המידות יאחוז אדם את שביל הזהב, השביל האמצעי, ויברח מהקיצוניות, דווקא במידת הענווה יאחוז עד הקצה האחרון בכדי לברוח מהגאווה כבורח מפני אש, שהרי הגאווה היא - אבי אבות הטומאה וגוררת בעקבותיה כל המידותהרעות.

טעם הדבר שבמידת הענווה חייב לברוח לקצה האחרון הוא - כי כל המתגאה, מורד הוא במלכות שמיים ועל כן אפילו גאווה במשהו אסורה.

המטרה שאליה צריך לשאוף האדם במידת הענווה היא כמו שאומרת הגמרא (סנהדרין פח, ב): "איזהו בן העולם הבא? ענוותן ושפל ברך... ולא מחזיק טיבותא לנפשיה".

חז"ל מדריכים אותנו כיצד להיות שְׁפַל רוּחַ (מסכת דרך ארץ זוטא, פרק ג): "הוי עלוב לכל אדם, ולאנשי ביתך יותר מכל העם, ויהיה נבזה בעיניו ומאוס בפני עצמו, ומשפיל את רוחו, וכובש את יצרו, ומכניע את ליבו, ובולם את פיו בשעת מריבה, ומקדים שלום לכל אדם, ומחזיק כל אדם נכבד ממנו, ובורח מן השררה, ואינו רודף אחרי הכבוד, ויושב בשפל המושבות ואינו חושש".

הגמרא במסכת נדרים (דף פא עמוד א) עוסקת בבניהם של עניים: "היזהרו בבני עניים שמהן תצא תורה".

המהר"ל מסביר שישנה מוכנות טבעית אצל עניים להוליד בן תלמיד חכם, כיון שיש בהם מידות המסוגלות לכך, כגון: הפשיטות, הענווה וההכנעה. תכונות אלו יוטבעו בבן שייוולד והן נדרשות על מנת להיות תלמיד חכם.

ילד שגדל בבית בו הענווה, ההכנעה והפשיטות הם דברים מורגלים וברורים, יקנה מידות אלו גם לעצמו והם יאפשרו לו לקנות תורה בריווח באופן שתמלא את כל הווייתו ולא כחלק משאר מאווייו. מה שאין כן, ילד שיתחנך על עושר ומליאות חומרית - לא ייוותר לו מקום בנפשו לקנות את התורה כמילוי לכל הווייתו אלא רק כמעין חוכמה או תחביב.

דברי תורה מתקבלים דווקא אצל אדם עניו ושפל. אם אדם אינו מספיק עניו ושפל הרי שלא יהיה מסוגל לשמוע לאחרים ויישאר בתפיסותיו העקומות ולא יתקנן לעולם. על האדם שבא ללמוד תורה, להבין שהוא ננס העומד על כתפי ענקים. אדם שהוא בעל גאווה עלול לפרש את דברי התורה לפי ראות ליבו ומחשבתו הקלוקלת ובכך לגרוע מדברי התורה, במחשבה שהוא מעצב אותם כראוי. אך נמצא שלא תורה תישאר בידו, אלא חכמה שלו שאין לה זיקה פנימית לתורה.

"רבי חנינא בר אידי: למה נמשלו דברי תורה למים? דכתיב (ישעיה נה, א): 'הוי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם' - לומר לך מה מים מניחין מקום גבוה והולכין למקום נמוך אף דברי תורה אין מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה" (מסכת תענית, עמוד ז, דף א).

הרב משה כהן שליט"א, מתוך האתר: "בית המדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון" - http://etzion.org.il/he/home

הרב בנימין נבול שליט"א, מתוך האתר - http://torah.in/avot/?p=186