וחי בהם

אחרי מות

טז,א: וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה, אַחֲרֵי מוֹת, שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן: ראוי שאירועים משמעותיים יהוו זרז ונקודת פתיחה לשיח בנושאים הקשורים לאירועים אלה. ה' מדבר אל משה על עניינים הקשורים בעבודת ה' במקדש, וזאת כהמשך לאירוע המשמעותי של מות שני בני אהרן בגלל שקרבו למקדש בצורה לא נכונה.

יז,ה: לְמַעַן אֲשֶׁר יָבִיאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: ראוי לצוות על צווים מנהליים כדי להשיג מטרות נעלות וקדושות. הציווי שלא לשחוט את הקרבן מחוץ למחנה הקדושה והחשבת קרבן זה כאילו שפך דם (ד), בא כדי להשיג מטרה קדושה של הקרבה בפתח אוהל מועד בלבד.

יח,ה: וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-חֻקֹּתַי וְאֶת-מִשְׁפָּטַי, אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם: ראוי לשמור חוקים ומשפטים שהתקבלו בפועל על ידי העם (אשר יעשה אותם), וכך ראוי לחיות (וחי בהם).

קדושים

יט,א: קְדֹשִׁים תִּהְיוּ: כִּי קָדוֹשׁ, אֲנִי: מידת הקדושה רצויה ונכונה וראוי להידבק במידותיו של ה' ובדרך התנהלותו, כי ה' דבק במידה זאת של קדושה. כן ראוי להידבק במידות אחרות בהן דבק ה', כגון חנון (וְשָׁמַעְתִּי כִּי- חַנּוּן אָנִי; שמות כב,כו), וכן רחום, סלחן, בעל חסד ועוד (אֵל רַחוּם וְחַנּוּן--אֶרֶךְ אַפַּיִם, וְרַב-חֶסֶד וֶאֱמֶת. נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים, נֹשֵׂא עָו‍ֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה; שמות לד,ו-ז).