בשתי פרשות שנקרא השבת, אנו עוסקים בחטאי לשון הרע.

ה"חפץ חיים" (ר' ישראל מאיר הכהן מראדין שכתב ספר על נושא שמירת הלשון ומשום כך כונה "החפץ חיים"על שם הפסוק "מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב, נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה") המשיל את כוחו של הדיבור לאדם הנכנס לבית חרושת גדול ומצא שם 248 מכונות המופעלות בתוך אולם ענק.

כאשר הסתובב בין המכונות  ראה שמבין כל המכונות, מכונה אחת יוצאת דופן.

על מכונה זו הושמה שמירה קפדנית, אין לפועלים ולמבקרים רשות להתקרב אליה אלא באישור מיוחד.

לאחר ששאל האורח לפשר העניין, הוסבר לו כי למכונה זו תפקיד מיוחד- היא מפעילה את יתר המכונות.

אם תארע תקלה במכונה זו יושבתו כל המכונות והמפעל לא יוכל לתפקד.

והנמשל- 248 המכונות הינן 248 מצוות עשה שנצטווינו בהן, ו"המכונה" שיש לשמור עליה ביותר היא כוח הדיבור שכן מכונה זו אחראית על הכל "חיים ומוות בידי הלשון", אם מכונה זו  מתקלקלת הרי שהדבר עלול לפגוע בכל המפעל.

ומוסיף "החפץ חיים" ואומר-

את חומרת עוון לשון הרע ניתן לראות מתוך אופן הטהרה שלו, כשם שבכל עבירה ניתן לראות את חומרתה על פי הקורבן שבא לכפר עליה. אדם מישראל שחטא בשגגה מביא חטאת אשר את דמה זורקים על המזבח החיצון, אך אם הכהן הגדול יחטא הוא מביא חטאת ואת דמה מזים על מזבח הזהב ועל הפרוכת.

ככל שהחטא גדול יותר כך הוא משפיע יותר "בעולמות העליונים" והכפרה צריכה להתבצע במקום יותר פנימי (קרוב יותר לקודש הקודשים).

כאשר המצורע מביא את קורבנו מזים את השמן כנגד קודשי הקודשים "והזה מן השמן באצבעו שבע פעמים לפני ה'"

והסיבה שמזים "לפני ה'" כי החטא של לשון הרע הוא כ"כ גדול והוא השפיע מאוד "בעולמות העליונים" וכפי שמובא בתנא דבי אליהו- שלשון הרע שבני אדם מספרים עולה עד כיסא הכבוד.