היחס לעולם הזה - בתורתו של רבי משה לייב מסאסוב זיע"א

איך מתייחסים לצרות? או לסתם דאגות וטרדות?

כמהלקחת אותם ברצינות וכמה לא?

העולםהזה הוא מבוא ופרוזדור אל עולם הבא, כדברי רבי יעקב במשנה "העולם הזה דומה לפרוזדור...התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין" (אבות ד, כא). עקרון יקר זה בא ללמדנולא רק על פחיתותו של העולם הגשמי, שהוא חולף וזמני (כפי שמתבטא בתחילת המשנה:"פרוזדור"), אלא גם על מעלתו וסגולתו. העולם הזה הוא חדר המעבר שמוליךאל עולם הנצח, על ידי הפרוזדור הזה אפשר לקנות חיי עולם.

רבימשה לייב מסאסוב עוסק בשני קטבים אלו (שהם בעצם שני כיוונים המשלימים זה את זה)וכדרכם של גדולי החסידות הוא מביא עצות ודוגמאות.[1]

שפלות העולם הזה

להלןכמה ציטוטים מדבריו:

·       למה תדאג על עולם שאינו שלך.

·       השתווה ברע וטוב כי גר אתה בארץ[2][האדם הוא זמני בעולם. כעין דברי האבן עזרא: העבר אין, והעתיד עדין, אם כן דאגה מנין].

·       אין מגיעין אל היראה אלא עד שתשפיל ערכך קודם, ותהביל כל עניניעולם הזה. תצייר לפניך השמים ושמי השמים, הארץ וכל אשר עליה, הימים וכל אשר בהם,וגודל קומתם ורוחב שטחם. תמליך את השם על כל הנבראים ותבטל מציאותם נגדו ו[איך ש]כולםיכרעו ויפולו ואחזום רעד וחלחלה לעובדו שכם אחד.[3][במילים אחרות: תסכל על העולם בפרופורציות נכונות, בעין אלוקית. וכן תשים לב מהיהיה באחריתם, איך כולם יתכופפו ברעד אל מול כבוד ה' שיתגלה].

·       השמחה בעבודה יורה על גודל אמונתך בה'. אם נחלט בדעתך שעולם הזה לא נברא אלא שעל ידו תגיע נפשך אל מנוחת עולם, אם כן מאין תבוא לך הגברת [מרה] השחורה[4]. [השמחה בהקשר הזה היא 'לא להצטער ולדאוג מטרדות החיים'. למה לך לדאוג, ואיך יעלה על דעתך להתעצב מענייני העולם הזה, הרי כל תפקידם הוא להביא אותך לקרבת ה' ולחיי נצח].

העולם הזה הוא יקר מאוד

מאידך הוא כותב דברים שנראים הפוכים. למשל:

·       העולם הזה הוא ענין נכבד למסתפקים ממנו כראוי ולמתנהגים בו כשורה [למישיודע איך לא להימשך אחריו] ובו ישיג אדם חיי עולםהבא והשארת הנפש, כי נקרא עולם המעשה.

·       לכן אין לאדם לההביל ענייניו, ואם יקרך ח"ו מה מהצרות אל תאמרנואש, כי עולם הזה אין בו ממש, כי לא כן הוא. אמנם פשפש במעשיך וסור מרע ואז ירחםה'. [כאן רואים באופן נפלא את שני הצדדים. לעוה"ז יש מקוםשל כבוד ואין לזלזל בו. מצד שני, העוה"ז- אין בו ממש. נראה שזה בדיוק ההסברהמיישב את ה"סתירה": אין בו ממשות כשלעצמו, אין לו חשיבות כדבר עיקרי.אבל יש להשתמש בו ולדעת שהוא כלי לעשיית רצון ה'].

·       וכבר חרה אף איש קדוש על איש שמת לו בן ולא הוריד עליו אף דמעהאחת.[5]

לעולם הזה יש סוד

מתי נאמר שהעוה"ז הוא הבל ואין בו ממש? ומתי נאמר שאין לזלזל בו?

ההבדל הוא דק אך ברור מאוד. יש לדעת את סודו של העולם הגשמי. העוה"ז הוא באמת זמני וחולף. אלא שהוא מראה לאדם מצג שוא שהוא באמת חשוב, ושהוא העיקר. האם זה שקר? חצי שקר. העוה"ז הוא באמת חשוב אך לא כמו שהוא מציג את עצמו. הוא חשוב בשביל המטרה שלשמה הוא נועד ונוצר: לשרת את הדבר הגדול ממנו. "עולם" מלשון העלם,תפקידו להסתיר ולהעלים את אור ה' המתגלה בו. כאשר מודעים לכך שבעולם הזה יש סוד,רז נעלם, (זה פותח את הלב אל הקב"ה ואז) זה עצמו מאפשר להתייחס נכון אל העולם.

למעשה-יראת ה' יחד עם רגש טבעי אנושי

כדי לעורר באדם יראת ה', טוב להתבונן באפסיותו של העולם, כמה קטנים הם מציאות העולםוכל יושביו ביחס לה'. כמה שיתבונן האדם בזה בפרוטרוט, כך יפנים וירגיש יותר אתגודלו של ה' (כי הרי בשכל זהו דבר מובן, שהעולם הוא קטן מול ה', וכל הקושי הואבהפנמה, בהשבה אל הלב).

אלא שדוקא לאדם שמחפש יראת ה' ומתאמץ להפנים את זה,  מזהיר הרבי מסאסוב שלא ילך האדם אל הקצה ההפוך: אלתהביל את ענייניך מרוב יראת ה'. וזוהי 'עבודה' שמלווה אותנו בזמנים טובים ובזמניםלא טובים, כדלהלן.

בזמנים הטובים- תשמח ברכוש ובכל הטוב שיש לך, כי מאת ה' היא. תדע שיש להם תפקיד ובעזרתם תוכל לעבוד את ה' ביתר שאת וביתר עוז (מצד שני אל תחשיב אותם כ"כ עד שתימשך אחריהם באופן עיור. אל תיתן ל'עולם' להעלים ממך את הבורא).

בזמנים של צרות- תדע להצטער עליהם באופן מושכל, לדוגמא, חשוב להרגיש את הכאב ולתת לו מקום,לעשות חשבון נפש ולהתחנן לה' על הצער (ומצד שני אל תיפול ברוחך ממשברים כאלו, "אל תאמר נואש, כי העולם הזה אין בו ממש"! ).

במילים אחרות- איך להתייחס לצרה?

כאשר ח"ו יש צרות, האם לקחת ללב? כן ולא (ובעיקר כן).

כן- תהיה רגיש ולא אדיש לחיים, תהיה עם לב חי שמוכן לכאוב את כאבי החיים. לא- כי סוף סוף זהו עולם זמני, והוא מועד לכשלים וחסרונות, מועד לצרות ואף צרות גדולות ('מה ציפית,שלא יהיו צרות?! לעתיד לבוא בע"ה יהיה עולם בלי צרות...).

בנוסףלזה, דע שמאת ה' היתה זאת ולא מחמת המקרה ודרכו של עולם. לכן תפנה אל ה' דוקא מתוך אותו המצב ואותו הקושי שבו אתה נמצא, מן המיצר קראתי- אל תתעלם מן המיצר! מתוכו דוקא קרא אל ה'.

דוגמא קיצונית מאוד היא מוות של אדם יקר. האם יש לבכות? בוודאי שיש לבכות על קרוב שמת.אי אפשר להתעלם ממעשה ה', ואי אפשר להתכחש לרגשות של כאב (ועוד אמר רבי ומורי הרבדב זינגר שליט"א, לאמא שהיתה באבלות על בנה: אם עכשיו תבכי, אח"כ תוכלילשמוח (בחתונות של שאר הילדים)). אלא שיש גדרים לבכי והכל במידה, בזמנים קצובים. כךבכל צרה. "לא יהביל עניניו" אלא יראה אותם ברצינות מלאה, ומאידך"אל תאמר נואש", "אל תדאג על עולם שאינו שלך". אלו הם שני קצוות.

"עולם הזה" ו"עולם המעשה"

אפשר לומר שלכן עוה"ז מכונה בכמה כינויים, חלקם מורים על הזמניות והתעתוע שבעולם הזה, וחלקם מלמדים על חשיבותו וערכו, על המטרה הגדולה שלשמו נברא.

עולם הזה- המילה "זה" מראה על נוכחות מלאה,שהרי אפשר לראותו ולהצביע עליו באופן מוחשי. אך היא היא: המילה "זה" בעצמו מרמזת שיש עוד דבר (הדבר "הבא") מלבד ה"זה" שעומד לנגד עיננו. (בדומה לכך: עלמא דשיקרא ועלמא דקשוט).

והוא גם נקרא עולם המעשה- שם זה מורה על מעלתו, על תפקידו הרם, של העולם שלנו (כך כתב הרבי מסאסוב בעצמו, ראה בדבריו לעיל). לאדם בעולם יש עבודה ותפקיד. כאן עובדים, "היום לעשותם ומחר לקבל שכרם". כל מה שצובר האדם בעולם הזה, רכוש ונכסים, הם רק מכשירים וכלים המשרתים את האדם בעבודה, כדי להגיע שלם יותר אל מה שמעבר. (בדומה לכך: עולם ההכנה ועולם התכלית, בלשון הרמח"ל).