המלך ברח מבוהל.  

כידוע, המן מונה לתפקיד בכיר, נעשה הראשון בשרים, נעשה חברו לשתיה של המלך, ונכבדי המלך בשער המלך כרעו בפניו והקריאו לו את בקשותיהם. 

המן לבטח התחיל למנות חילים ושומרים נאמנים לו. אנשים חששו לעמוד בדרכו (חוץ ממרדכי). אסתר לא ידעה האם שומרי הראש של המלך נאמנים להמן, ובמידה והמן יחליט הוא יפקוד עליהם להרוג את המלך ויהפך למלך חדש. המן לא ביקר בהרמון ולבטח לא היו לו שם אנשים נאמנים לו.

בניגוד לפקודתו של מרדכי ללכת ישר למלך ולהסתכן שהמן ונאמניו יהרגו את המלך ואותה בו במקום, אסתר הזמינה את המלך והמן בלבד למשתה בחדרה, ככתוב:"אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב, יָבוֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן הַיּוֹם אֶל הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לוֹ" (אסתר ה ד). אסתר דיברה ביחיד למלך, וביחיד להמן. רק המלך והמן הוזמנו. שומרי ראשו של המלך לא הוזמנו למשתה המלכה בחדרה שבהרמון הנשים.כשם שאסור היה לבוא למלך ללא הזמנה כך אסור היה לאנשים להכנס לחדר המלכה ללא הזמנה. המלך הבין שרק הוא והמן יכנסו והשאיר את שומרי ראשו מחוץ לחדר. וכך היה.

בסוף המשתה הראשון אסתר הגישה צו הופעה להמן, בנוכחות המלך כעד,למשתה השני. גם הפעם היא הדגישה: "אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ, וְאִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב, לָתֵת אֶת שְׁאֵלָתִי וְלַעֲשׂוֹת אֶת בַּקָּשָׁתִי יָבוֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן, אֶל הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לָהֶם" (אסתר ה ח). אסתר הגישה תנאי למלך: להראות שהיא מוצאת חן בעייניו והוא אוהב אותה, בזה שהוא והמן (ביחיד) יבואו בשנית.

כאשר אסתר הודיעה למלך שפקודה בשמו יצאה להרוג את המלכה ועמה, ואסתר הצביעה על המן כאיש רע, המלך נבהל וכעס. הוא היה בחדר עם מורד במלכות הנושא את טבעת המלך. המן היה יכול להרוג אותו ולהכריז על עצמו כמלך. המלך חיפש את שומרי ראשו, אבל כולם היו בחוץ. המלך כעס שהוא נמצא במלכודת. למלך לא נשארה ברירה אלא לקום בכעס, לברוח החוצה, להרגע כאילו שהוא בשליטה, להזמין את שומריו להצטרף עליו, ולחזור לחדר המלכה כדי לברר מה קורה פה.

כאשר המלך חזר עם שומריו, הם ראו את המן נופל על מיטת המלכה, המלך האשים את המן בנסיון לכבוש את המלכה, ומיד חרבונה הודיע שהמן מרד במלך ובנה עץ תליה לאדם יקר למלך. אפילו אם היו שומרי ראש נאמנים להמן, הם לא היו מעיזים להגן על המן המושפל ולהלחם בחרבונה והתך. וכך המן היה לבד בחדר המלכה מבודד מאנשיו, ללא יכולת לדבר, והמלך פקד: "תְּלֻהוּ עָלָיו" (אסתר ז ט).

למעשה המלך לא היה בסכנה כי התך, שומר ראשו של המלך שנותן לאסתר, היה בחדר ושמר על אסתר ועל המלך.