• ·        "ויצא משה לקראת חותנו וישתחו וישק לו, וישאלו איש לרעהו לשלום"- משה מכבד מאוד את יתרו, בהשתחוואה ונישוק. יתרו לא מתרגש ולא שותף לזה אלא הוא כמחזיק גדולה לעצמו. רק שואל לשלומו, מחליף עמו ברכות שלום (דעת מקרא יח, ז). מכל התנהגותו של משה אנו למדים על היחס והכבוד שראוי לתת לחותן, אף אם הוא שונה בתכלית מהדרך בה אני מאמין.
• ·        "כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל" (יט, ג)- פירש רש"י שהכפילות רומזת שיאמר לנשים ולאנשים, כל אחד בדרך שטוב ונכון לו לשמוע (לשון רכה/ קשה). אמנם יש להעיר קצת שבסיום הדברים נאמר "אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל" (יט, ו) ולא פרט שם בית יעקב. גם אם לא נפרש שבית יעקב פירושו דוקא נשים, פשט הפסוק מרמז שיש לומר את הדברים הללו (שהם בעצם נאום פתיחה לקבלת התורה) לכל שדרות העם, גדולים וקטנים, מבינים ופחות מבינים (דעת מקרא).
• ·        "אלה הדברים אשר תדבר..." (יט, ו)- פרש רש"י: לא פחות ולא יותר. ואכן מובן מהיכן רש"י למד כן, מהדגשת הפסוק "אלה הדברים" (לאחר שכבר נאמר בפתיחה "כה תאמר"). נשאלת השאלה מדוע התורה מדגישה כאן שיאמר דוקא את כל הדברים הללו (ועוד שמדובר בנאום קצר של שניים וחצי פסוקים). אלא מבאר נתיבות שלום שבפסוקים אלו נמצאים העניינים שהם עצם היהדות, ובאו לומר לבנ"י מהי יהדות, כהקדמה למעמד הר סיני שהוא כניסה לברית, ליהדות. עיין לקמן.
• ·        "אם שמוע תשמעו בקולי"- מבאר נתיבות שלום: בקולי היינו להטות אוזן לשמוע מה הקב"ה רוצה ממני, כלומר לשמוע את הכוונה הפנימית שבקול ה', מה רצון ה'. ועוד, והוא העיקר לענ"ד, לשמוע את קול ה' הדובר אלי מתוך המציאות שאני פוגש. מה ' מראה לי. כדברי הבעש"ט הק' שאמר שכל מה שאדם רואה או שומע יש לזה שייכות אליו (והביא שם סיפור על כך. ועיין שם מה שפירש על המשך הפסוק "ושמרתם את בריתי" שעוסק בעצם הקשר עם הקב"ה שמתבטא בשלוש מצוות הנקראות ברית).
• ·        מדוע חוזרת ההדגשה שלא לעלות להר סיני? זהו רמז עבה למשכן שיהיה בעתיד, שבו נאמר והזר הקרב יומת. בעצם, ההר התקדש בקדושה שהיא כמו המשכן (ועיין רמב"ן בתחילת תרומה שמרחיב בהסברת היסוד שהמשכן הוא המשך למעמד הר סיני).
• ·        "וקול שופר" (יט, טז)- לא היה שופר ממש בהר סיני. רק קול של שופר.
• ·        "ויהי קול השופר הולך וחזק מאוד" (יט, יט)- בשונה מתקיעת שופר אנושית שבמשך התקיעה הקול נחלש.
• ·        מדוע קול שופר? בדומה למלך בשר ודם שבשעה שהוא נוסע (וכן בשעה שחונה), תוקעים לפניו בשופר להודיע לכל שהמלך קרב ובא. כך מודיע השופר על השראת השכינה על ההר (דעת מקרא יט, טז).
• ·        "וענן כבד על ההר" (יח, טז)- בפרשתנו מודגש מאוד ענין החושך שהיו בהר סיני (ענן, ערפל ועשן). לעומת זאת בפרשת ואתחנן מודגש מאוד ענין האש (אור, לעומת חושך. גם בפרשתנו מופיע  שהיה אש, מפני אשר ירד עליו ה' באש" (יח, יז), אך זהו כדרך אגב כדי להסביר מדוע היה עשן!). הדבר אומר דרשני.

הצעה אפשרית: בפרשתנו מדגישה התורה שעל ידי מתן תורה האמינו במשה שהוא נביא אמת ("וגם בך יאמינו לעולם"- במצווות הבאות שתאמר בשמי). לכן מתואר שמשה נכנס אל תוך הערפל אשר שם האלוקים. בפרשת ואתחנן משה מדגיש שיאמינו בה' ולא במשה. לכן מודגש שם היראה ופחד מפני האש הגדולה. וזה כהכנה לכניסה חארץ, כדי שבנ"י יתחזקו באמונה ויראה מה' ועי"ז ישמרו את המצוות גם בארץ, כשלא רואים ניסים עין בעין.

• ·        היכן היה משה במעמד עשרת הדברות? משמע מכמה פסוקים שהיה בתחתית ההר. לפני הדברות נאמר "וירד משה אל העם ויאמר אליהם" (את האזהרה שלא לעלות בהר) (יט, כה). לאחר הדברות בנ"י בקשו "דבר אתה עמנו ונשמעה" (כ, טו), ומשמע שהיה במרחק לא רב מהם וכך יכל לשמוע את בקשתם. וכן אח"כ נאמר "ומשה ניגש אל הערפל אשר שם האלוקים" (כ, יז).
• ·        באיזה תאריך ניתנה תורה? סתם הכתוב והעלים את התאריך ואת היום של קבלת התורה (עד כדי שניתן מקום למחלוקת תנאים במסכת שבת  אם ניתנה תורה ביום ו' או ז' בסיון). לרמוז שהתורה עומדת בתוקפה בכל הימים והדורות ואין לה שייכות ואחיזה לזמן מוגבל (דעת מקרא עמוד שצט, ועיין שם עוד דברים מאירים).
• ·        מהו הדגש ב"מזבח אדמה תעשה לי"? אלוהי כסף וזהב שהם מחומר מפואר, לא תעשו. רק מחומר פשוט.

שבת שלום