ט"ו בשבט הוא זמן מתאים להתבונן באילנות וללמוד מהם על החוכמה האלוקית. בתורה מופיעים פסוקים המשווים בין האילן לאדם, כגון: "כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה" (דברים כ, יט), "וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם" (תהלים א, ג) ועוד.

אחת התכונות שניתן ללמוד מין האילן הוא – הענווה והשפלות. כתב רבי נתן, תלמידו המובהק של רבי נחמן (ליקוטי הלכות, כלאי הכרם ב, א):

"עִקַּר הַגִּדּוּל הוּא אַחַר שֶׁהַגַּרְעִין נִתְבַּלֶּה בָּאָרֶץ וְנַעֲשֶׂה כְּאַיִן וָאֶפֶס אָז חוֹזֵר וְצוֹמֵחַ מִמֶּנּוּ דָּבָר הַנִּצְמָח אִילָנוֹת אוֹ תְּבוּאָה... כִּי עִקַּר כֹּחַ הַגִּדּוּל וְהַצּוֹמֵחַ הוּא עַל-יְדֵי בְּחִינַת בִּטּוּל אֶל אֵין סוֹף יִתְבָּרַךְ... עַל-יְדֵי שֶׁנִּתְבַּלָּה וְנִתְפַּשֵּׁט מִגַּשְׁמִיּוּתוֹ וַאֲזַי חוֹזֵר וְשָׁב מִשָּׁם מֵאַיִן לְיֵשׁ וְחוֹזֵר וְנִתְחַדֵּשׁ בְּיֶתֶר שְׂאֵת. עַד שֶׁיּוֹצֵא וְגָדֵל וְצוֹמֵחַ מִמֶּנּוּ אִילָן גָּדוֹל".

זרע האילן אינו צומח סתם כך. כדי שיגדל יש לטמון אותו באדמה, לחכות עד שיתחיל להירקב – ורק אז הוא יתחיל לצמוח. שמכך לומדים שעיקר כוח הגדילה והצמיחה הוא על ידי ביטול כלפי האינסוף האלוקי. כאשר טומנים את הגרעין באדמה, הוא מתבטל ונעלם, עד שנעשה כאין וכאפס ולא נשאר ממנו כמעט כלום. כך מאבד כביכול הגרעין את זהותו העצמית והופך להיות חלק מהאינסוף, ורק אז הוא חוזר מֵאַיִן לְיֵשׁ, ומתחדש ביתר שְׂאֵת עד שצומח ממנו אילן גדול.

בדומה לכך צריך לנהוג גם האדם. מי שרוצה לגדול ולהתעלות, צריך לדעת לבטל את אישיותו העצמית ולהשפיל את עצמו עד עפר, כפי שאומרים בתפילה: "ונפשי כעפר לכול תהיה" – כמו העפר שכולם דורכים עליו והוא אינו נעלב.

וכך כתב רבי נחמן באיגרת שכתב לאחיו (חיי מוהר"ן, נסיעתו לנאווריטש יד, קסה):

"כי כמו שאי אפשר לכל מיני זרעונים לבוא לתכלית גידולם אלא עד שנותנין מתחילה הגרעין בעפר, ואחר כך הגרעין נתבלה, ואחר בלותו יפרח ויציץ ונעשה אילן גדול, כן הדבר הזה, שעל ידי זה שמשפילין אותך עד עפר, על ידי זה תתגדל ותציץ ותפרח בעולם".

רק אחרי שיבטל האדם את האגו שלו, את רצונותיו האישיים והאנוכיים, הוא יהפוך להיות חלק מהאינסוף האלוקי ויקבל כוחות לצמיחה רוחנית.

משה רט, אליהו טייב - מהספר: "שולחן השבת עם רבי נחמן"