בשלח - פרשת המקדש

פרשת בשלח לאור המקדש

הרב ישראל אריאל שליט"א

הרמב"ן הביא את הפסוק מתהילים (קו, ז): 'אֲבוֹתֵינוּ בְמִצְרַיִם לֹא הִשְׂכִּילוּ נִפְלְאוֹתֶיךָ… וַיַּמְרוּ עַל יָם בְּיַם סוּף. וַיּוֹשִׁיעֵם לְמַעַן שְׁמוֹ'. כלומר, עם ישראל המרה בים סוף, ולא האמינו בישועה ורצו לחזור מצרימה, וה' הושיעם לא בגללם אלא 'למען שמו'. רק לבסוף, לאחר קריעת ים סוף האמינו בה' כמובא שם בהמשך: 'וַיִּגְעַר בְּיַם סוּף וַיֶּחֱרָב… וַיְכַסּוּ מַיִם צָרֵיהֶם…[אז] וַיַּאֲמִינוּ בִדְבָרָיו יָשִׁירוּ תְּהִלָּתוֹ'.

הרמב"ן, כמאמין גדול, אשר אצלו האמונה קשורה למעשה, ראה את ההסבר האמור, אולם דומה שיש גם הסבר אחר, העם האמין בה' וזעק, אך עם זאת, לא האמין בה'. וכבר מצינו הגדרות כאלה בדברי חז"ל ולסוג אמונה זה קראו חכמינו ז"ל 'קטני אמנה'.

הגמ' בפסחים (קיח, ב) מגדירים את יוצאי מצרים כ'קטני אמנה' אפילו לאחר נס קריעת ים סוף, זה לשון חז"ל שם: 'ישראל שבאותו הדור מקטני אמנה היו, במדרש רבה בר מרי: מאי דכתיב: וימרו על ים בים סוף? מלמד שהמרו ישראל באותה שעה [לאחר שהמצרים טבעו בים] ואמרו: כשם שאנו עולין מצד אחד - כך מצריים עולים מצד אחר! אמר לו הקדוש ברוך הוא לשר של ים: פלוט אותן ליבשה!… מיד פלט אותן ליבשה. ובאו ישראל וראו אותן, שנאמר: וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים'.

ללמדנו, שגם אחרי שרואים בעינים נס נפלא כמו קריעת ים סוף, עדיין אפשר להשאר קטן אמנה, ולשאול: היכן  המצרים שטבעו? מה הפלא, שבטרם נס, כשישראל היו בין רכב מצרים הרודף אחריהם לבין שפת הים, שכל אמונתם מצטמצמת בזעקה אל ה', אך בפועל הם תובעים לשוב לשעבוד מצרים.

חכמינו ז"ל, מדברים אף על צדיקים גדולים, שעם כל צדקותם הם קטני אמנה. ראה מסכת סוטה (מח, ב) שם המשנה אומרת, שמשחרב בית המקדש פסקו אנשי אמנה, ומסבירה הגמרא: 'אמר רבי יצחק: אלו בני אדם שהן מאמינין בהקדוש ברוך הוא'. הגמרא מביאה דוגמאות: 'רבי אליעזר הגדול אומר: כל מי שיש לו פת בסלו, ואומר: מה אוכל למחר? - אינו אלא מקטני אמנה'. ובהמשך שם מובא: 'מאי דכתיב: כי מי בז ליום קטנות'? מי גרם לצדיקים שיתבזבז שולחנן לעתיד לבא? - קטנות שהיה בהן, שלא האמינו בהקדוש ברוך הוא'.

נמצא, שאכן, זו תכונת העם, שזעקו אל ה', הם האמינו שה' בשמים יודע בצרתם, אך לא האמינו שהוא יכול להשליט את רצונו בארץ ולהציל אותם מיד המצרים, ולכן רצו ישועה בידי אדם על פי תכניתם הם – פשוט להיכנע למצרים ולשוב לעבוד את מצרים.

הווה אומר, כבר היו דברים מעולם שדור שלם רואה ניסים אך כופר בהם. רואה את הניצחון במלחמת השחרור – ואומר, שאסור למרוד באומות. רואה את הניצחון במלחמת ששת הימים – ואומר, שמפני השלום צריך להחזיר שטחים, רואה שלמעלה מששים שנה המדינה קיימת ושמונה מיליון הגיעו אליה והתיישבו בה, ואומר, שעדיין 'אנחנו בגלות'. רואה את 'הר הבית בידינו', ואומר, שבענין ארץ ישראל אמנם הגיעה אתחלתא דגאולה, אך בענין הר הבית והמקדש – שם אין גאולה, במקום משכנו של הקב"ה - שם דווקא - הקדוש ברוך הוא עוד לא שולט, שם שולטת הגלות, שם שולטים הגויים. וכעין מה שאמרו המרגלים, כמובא בסוטה (לה, א): 'דבר גדול דברו מרגלים באותה שעה:… כביכול, אפילו בעל הבית אינו יכול להוציא כליו משם!'

שבת שלום

המכון לכהנים - "נזר הקודש"