עצרת שחל להיות בערב שבת בית שמאי אומרים יום טבוח אחר השבת ובית הלל אומרים אין יום טבוח אחר השבת ומודים שאם חל להיות בשבת שיום טבוח אחר השבת ואין כהן גדול מתלבש בכליו ומותרין בהספד ובתענית שלא לקיים דברי האומרין עצרת אחר השבת:

משנה ד

בישיבת בין הזמנים בבני ברק, הוזמן אחד מתלמידי החכמים נקרא לו ר שמעיה, וישבו שם מאות תלמידי ישיבות, מהמצוינים, שבמקום לחפש תענונות זמניים, יושבים ושומעים שיעור על בית המקדש. ר שמעיה נוהג לערב את הציבור בשאלות ותשובות מעשיות אליבא דהלכתא על מנת שהשיעור יהיה תוסס ומעניין ומצד שני מובן הלכה למעשה ולא בשיטת הפלפולים הישיבתיים.

1. והוא שואל את הבחורים איזה קרבנות צריכים להביא בפסח שבועות וסוכות כל יהודי? עונה שלומי מישיבת אורחות תורה:” עולת ראייה, שלמי חגיגה, ושלמי שמחה. אומר לו ר שמעיה תשובה מדויקת.

2. ממשיך ר שמעיה לשאול שאלה נוספת, האם מותר להקריב עולת ראיה שלמי חגיגה ושלמי שמחה ביום טוב? עונה לוזר דויד מישיבת טשעבין, זה תלוי במחלוקת של בית שמאי ובית הלל בפרק ב משנה ג בית שמאי סוברים שניתן ביום טוב להביא רק שלמי חגיגה ושלמי שמחה ובית הלל סוברים שניתן להקריב ביום טוב גם עולת ראיה.

3. ממשיך ר שמעיה לשאול, ומה קורה אם יהודי לא הספיק להגיע לבית המקדש ביום הראשון? האם הוא יכול להקריב בחול המועד? עונה לו ישראל מאיר מישיבת תפרח זה משנה מפורשת חגיגה פרק א משנה ו מי שלא חג ביום טוב הראשון של חג חוגג כל הרגל

4. ממשיך ר' שמעיה, לשאול ומה קורה עם שבועות? הרי אין חול המועד? בית הלל שסובר שמקריבים עולת ראיה ושלמי חגיגה ביום טוב אני מבין. אבל בית שמאי שסובר שלא מקריבים עולת ראיה ביום טוב מתי מקריבים את עולת ראיה?

תלמוד בבלי מסכת ראש השנה דף ד עמוד ב דאמר רבי אלעזר אמר רבי אושעיא: מניין לעצרת שיש לה תשלומין כל שבעה - תלמוד לומר בחג המצות ובחג השבעות ובחג הסכות, מקיש חג השבועות לחג המצות, מה חג המצות יש לו תשלומין כל שבעה - אף חג השבועות יש לו תשלומין כל שבעה.

תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף יז עמוד א גמרא. אמר רבי אלעזר אמר רבי אושעיא: מניין לעצרת שיש לה תשלומין כל שבעה - שנאמר בחג המצות ובחג השבעות ובחג הסכות, מקיש חג השבועות לחג המצות: מה חג המצות יש לה תשלומין כל שבעה, אף חג השבועות יש לה תשלומין כל שבעה. - ואימא: מקיש לחג הסוכות, מה חג הסוכות יש לה תשלומין כל שמונה - אף חג השבועות יש לה תשלומין כל שמונה! - שמיני רגל בפני עצמו הוא. - אימור דאמרי שמיני רגל בפני עצמו הוא, הני מילי לענין פז"ר קש"ב, אבל לענין תשלומין - תשלומין דראשון הוא? דתנן: מי שלא חג ביום טוב הראשון של חג - חוגג את כל הרגל ויום טוב האחרון! - תפשת מרובה - לא תפשת, - תפשת מועט - תפשת. אלא למאי הלכתא כתביה רחמנא לחג הסוכות? לאקושי לחג המצות, מה חג המצות טעון לינה - אף חג הסוכות טעון לינה. - והתם מנלן?

למה כתוב דווקא עצרת שחל להיו בערב שבת? ואם זה יצא ביום חמישי האם בית שמאי יסברו שמותר להקריב?

ולמה כתוב יום טבוח אחר השבת הרי יש תשלומים שבעה אומר לי הרב דרמר מה אתה שואל מהגמרא על המשנה,

עצרת שחל להיות בערב שבת

בית שמאי אומרים

יום טבוח אחר השבת

רש"י מסכת חגיגה דף יז עמוד א יום טבוח - של קרבנות ראייה וחגיגה של יום טוב - לאחר השבת, שאין קריבין לא ביום טוב ולא בשבת.

רמב"ם על משנה מסכת חגיגה פרק ב משנה ד [ד] כבר נבאר לך שחג השבועות יש לו תשלומין כל שבעה. וכבר ידעת סברת בית שמאי שאין מביאין עולות ביום טוב, ולפיכך אם חלה עצרת ערב שבת מביאין עולות ראייה לאחר שבת והוא יהיה יום טבוח.

ר' עובדיה מברטנורא מסכת חגיגה פרק ב יום טבוח - יום שחיטת עולות ראיה של יום טוב

רש"י מסכת מגילה דף ה עמוד א ומודין בעצרת שחל להיות בשבת - במסכת חגיגה (יז, א) נחלקו בעצרת שחל להיות בערב שבת, בית שמאי אומרים: יום טבוח של עצרת אחר השבת, ובית שמאי לטעמייהו, דאמרי: עולות אין מקריבין ביום טוב, הלכך לא יקריבו עד לאחר שבת, ובית הלל אומרים: אין לה יום טבוח, אין צריך להמתין ליום טבוח, שהשלמים [ועולות] קריבין ביום טוב, ומודין בעצרת שחל להיות בשבת שאין עולת ראייה ושלמי חגיגה קריבין בשבת, וממתין ליום טבוח של קרבנות היום לאחר השבת, אלמא: יש תשלומין לעצרת.

תוספות מסכת חגיגה דף יז עמוד א יום טבוח אחר השבת - פרש"י קרבנות ראייה וחגיגה שאין קריבין לא ביום טוב ולא בשבת ולא יתכן לומר דחגיגה אמאי לא ומ"ש משלמים לב"ש ומיהו בירושלמי מייתי אמרו להם לב"ה נדרים ונדבות יוכיחו [שמותרין להדיוט ואסורים לגבוה] אמרו להם ב"ה מה לנדרים ונדבות שאין קבוע להם זמן תאמרו בחגיגה שזמנה קבוע אמרו להם ב"ש חגיגה נמי אין זמנה קבוע שאם לא חגג בראשון חוגג והולך כל הרגל אמרו להם ב"ה כיון שאם לא חג ברגל אינו יכול לחוג אחר הרגל היינו זמנו קבוע משמע דאף בחגיגה פליגי כדפרישית

התוספות מביא ראיה לרשי מהירושלמי שמה שבית שמאי שמביאים שלמים ביום טוב זה דווקא שלמי שמחה אבל שלמי חגיגה לא.

והרי הגמרא במגילה אומרת במפורש שבית שמאי סובר ששלמי חגיגה מביאים ביום טוב

אז התירוץ של תוספות לכאורה דחוק, שרשי כאן הולך לפי שיטת הירושלמי.

1. ואני שואל לפי רשי מה הבעיה לפי בית שמאי להקריב שלמי חגיגה ביום טוב שחל ביום שישי הרי בית שמאי סובר הוא הרי סובר שמקריבים שלמי חגיגה ביום טוב? פרק ב משנה ג :"בית שמאי אומרים מביאין שלמים אין סומכין עליהם אבל לא עולות"

2. וגם אם נלמד לפי שיטת הרמבם שמדובר בעולת ראיה הרי כבר למדנו במשנה הקודצת שלא מביאים עולת ראיה ביום טוב אז מה המשנה חוזרת? אומר הרב דרמר תוספות מסכת חגיגה דף יז עמוד א יום טבוח שלו אחר השבת - ואף על גב דלא חזו בראשון מייתי לה בשני אפילו למ"ד תשלומין דראשון כיון שאין העכבה רק בשביל היום כדפי' לעיל חזיא מיהא קרינן ביה.

ובית הלל אומרים

אין יום טבוח אחר השבת

שלא צריכים לדחות ליום ראשון ואפשר להקריב ביום שישי

רש"י מסכת חגיגה דף יז עמוד א אין לה יום טבוח - אינה צריכה יום טבוח, שמותר להקריבן ביום טוב.

ומודים שאם חל להיות בשבת

שיום טבוח אחר השבת

שגם עולת ראייה ושלמי חגיגה מקריבים ביום ראשון.

ואין כהן גדול מתלבש בכליו

רש"י מסכת חגיגה דף יז עמוד א אין כהן גדול מתלבש בכלים - נאים בביתו ובשוק, ולאו בשעת עבודה קאמר, ולא בבגדי כהונה קאי, אלא שלא יתנאה באותו היום, שיום טבוח של עצרת אחר שבת, שיבינו הכל שאינו היום יום טוב, מפני הצדוקין שהיו אומרים עצרת אחר שבת.

רמב"ם הלכות כלי המקדש פרק ה הלכה ז ובית יהיה לו מוכן במקדש והוא הנקרא לשכת כ"ג, ותפארתו וכבודו שיהיה יושב במקדש כל היום, ולא יצא אלא לביתו בלבד בלילה או שעה או שתים ביום, ויהיה ביתו בירושלים ואינו זז משם.

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת חגיגה פרק ב ר' יוסי בי ר' בון בשם ר' יהושע בן לוי בכל יום כ"ג מתלבש בכליו ובא ומקריב תמיד של שחר אם יש נדרים ונדבות הוא מקריבן והולך ואוכל בתוך ביתו ובא ומקריב תמיד של בין הערבים ובא ולן בלשכת פלהדרין ר' עוקבה בשם ר' יהושע בן לוי לא היה עושה כן אלא בשבתות ובימים טובים

ומותרין בהספד ובתענית

שלא לקיים דברי האומרין עצרת אחר השבת:

רש"י מסכת יומא דף נ עמוד אחביתי כהן גדול - זמנן קבוע בכל יום כתמיד, חגיגה אין זמנה קבוע לדחות שבת, שהרי יש לה תשלומין כל שבעה.