בי' בטבת חל יום צום כנגד תחילת המצור על ירושלים ע"י נבוכדנצר מלך בבל. צום זה הוא אחד מארבעת הצומות שנקבעו, שהם מציינים ימים הקשורים בחורבן המקדש והגלות, ומופיעים יחד בפס' בזכריה (ח,יד):  "כה אמר ה' צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמעדים טובים והאמת והשלום אהבו". 'צום הרביעי – צום של תמוז שהוא רביעי לחדשים; צום חמישי- של אב; וצום השביעי- שלשה בתשרי שבו נהרג גדליה; וצום העשירי- של טבת' (רש"י). הסדר שמופיע כאן הוא ע"פ החודשים (מניסן) כמו שמביא רש"י 'לחדשים', ואע"פ שמצד סדר הדברים שקרו במציאות, המצור הוא הראשון, כבר מובא בגמ': 'צום העשירי זה עשרה בטבת שבו סמך מלך בבל על ירושלים, שנאמר "ויהי דבר ה' אלי בשנה התשיעית בחדש העשירי בעשור לחדש לאמר בן אדם כתב לך את שם היום את עצם היום הזה סמך מלך בבל אל ירושלים". ואמאי קרי ליה עשירי? עשירי לחדשים. והלא היה ראוי זה לכתוב ראשון, ולמה נכתב כאן? כדי להסדיר חדשים כתיקנן' (ר"ה יח,ב). הרי שהעיקר הוא כדי שיהיה מסודר כראוי ע"פ סדר החודשים. נראה אולי שיש כאן בפס' גם רמז להסמיך בין צום העשירי ל"יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמעדים טובים" שמלמד שכשאין צרות הצומות נהפכות לשמחה: '...דאמר רב חנא בר ביזנא אמר ר"ש חסידא מאי דכתיב"  כה אמר ה' צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה" קרי להו צום וקרי להו ששון ושמחה? בזמן שיש שלום יהיו לששון ולשמחה, אין שלום צום? אמר רב פפא הכי קאמר: בזמן שיש שלום - יהיו לששון ולשמחה, יש גזרת המלכות - צום, אין גזרת המלכות ואין שלום - רצו מתענין, רצו אין מתענין. אי הכי ט"ב נמי? אמר רב פפא: שאני ט' באב הואיל והוכפלו בו צרות' וכו' (שם). שלכאורה לא מובן, מדוע ימים אלו יהפכו לששון ושמחה? אלא שימים אלו באים לתקן את בנ"י, ומתוך כך אנו נגיע לגאולה המלאה והשלמה, ולכן בעצם יש בימים האלו משום טובה, ולעתיד יראו זאת ולכן אז יהפכו לששון ושמחה (ראה ב'לזמן הזה' [תמוז-אב] 'התעניות ייהפכו לימים טובים' למרן הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א). לכן נראה שבכוונה י' בטבת שהוא תחילת הצרות, כעין שה' החל להסתיר פניו מאתנו, בא הנביא ומסמיכו לכך שיהיה ששון ושמחה, לומר שהכול לטובה, ולא שסתם ח"ו ה' נטש אותנו. נראה שזה רמוז בחודש טבת, שהוא בא"ת ב"ש 'נשא', שמצד אחד זה יכול להתגלות כ-'שנא' כביכול שנאה, ומצד שני זה יכול להתגלות כ-'נשא' כפס' "מי א'ל כמוך נשא עון ועבר על פשע לשארית נחלתו לא החזיק לעד אפו כי חפץ חסד הוא" (מיכה ז,יח). לגויים זה נראה כאילו שה' שנא אותנו ולכן נותן להם להכותנו (וכך ראו זאת הנוצרים על חורבן בית שני), אבל מצד האמת ה' בא להוריד מאיתנו את עוונותינו: '.. ומהו מזמור והלא קינה היא? אלא לפי שנאמר "כלה ה' את חמתו" ובמה כלה? "ויצת אש בציון" מזמור ושיר הוא, ששפך חמתו על עצים ועל האבנים ולא עשה כליה בבניו' (רש"י תהלים עט,א). הרי שזהו כעין שה' נשא את עוונותינו - שלא כילה אותנו, אלא במקום זה שפך חמתו על המקדש. דרך זה גם בא התיקון והגאולה, ולכן זה גם 'נשא', שמגביהנו למעלה גבוה יותר. אולי גם מרומז ב'טבת' - 'טב-ת', כעין שיש טוב בגלות (ת' מרמז על גלות כיון שגלות מצרים הייתה צריכה להיות ת' שנים, והיא הגלות שאצל האבות, ולכן מרמז גם לגלויות של הבנים), כך שמצד אחד גלות זה גילוי רע, אבל בעצם יש בו טוב, מטרתו לטובה. לכן זה בחודש העשירי, כרמז לעשרת הדיברות שניתנו לנו עם המחילה על חטא העגל (תענית ל,ב), ויחד עם זה בא המקדש להשראת שכינה בדרגתנו שעם החטא (ראה 'תורת המקרא' "תרומה" למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א). לכן מרכז המקדש הוא קה"ק ששם הארון עם הלוחות, שהוא מרכז התיקון לעגל (ולכן גם ההוכחה לכך שהשכינה שורה בישראל [שזה קשור עם תיקון העגל] הוא הנר המערבי [שבת כב,ב] שפונה לכיון קה"ק). כאשר בנ"י חטאו עד שהיו ראויים לכליה, זהו מעין אצל משה שבעקבות העגל ה' אמר לו: "הרף ממני ואשמידם" (דברים ט,יד) ובעקבות כך "ואתפש בשני הלחת ואשלכם מעל שתי ידי ואשברם לעיניכם" (שם,יז). כך גם בחורבן הבית נעשה ראוי להיעשות כעין שבירת הלוחות, וזהו שנעשה חורבן המקדש. לכן זהו בעשירי לחודש עשירי, כרמז ללוחות שנשברו, שעכשיו הם לא ראויים שיהיה להם מקדש שקשור עם התיקון של העגל, כי הם עכשיו חוטאים וראויים לכליה כעין בעגל, ולא להשראת שכינה בדרגה שכזו (מעין שמשה שבר את הלוחות כדי שלא יתחייבו בגללם [שמו"ר מג,א]). לכן תחילה לכל הצרות הקשורות בחורבן מתגלה בחודש העשירי, כעין שעכשיו חל נתק מהתיקון של הלוחות השניים. אבל לעתיד לבא יהפך לששון ושמחה, שיתגלה שהכול היה לתיקוננו, כעין הלוחות השניים, והכול נועד לקרבנו לגאולה השלמה, לחבר את העולם שיתגלה יחד עם שורשו הרוחני, שזהו עשרת המאמרות של העולם, ובגילוי של התורה שמתומצתת בעשרת הדברות. לכן צום העשירי סמוך לנאמר שיהפך לששון ושמחה. אולי אפשר שלרוב המדרשים בשעה העשירית אדם הראשון חטא (ויק"ר כט,א. ועוד רבים) לכן בו מתגלה עניין החטא גם בדורות, ולכן הוא ההתחלה של צרות החורבן. אולם בעקבות החורבן נגיע לגאולה השלמה, שאז כול העולם יהיה מתוקן לגמרי, כולל חטא האדם הראשון (ולכן סמוך לששון ושמחה שמרמז על הגאולה העתידה [שקשורה בתיקון]).