זכריה (ב' י"ד - ד' ז') רָנִּ֥י וְשִׂמְחִ֖י בַּת־צִיּ֑וֹן כִּ֧י הִנְנִי־בָ֛א וְשָׁכַנְתִּ֥י בְתוֹכֵ֖ךְ נְאֻם־ה'

קישרה של ההפטרה לשבת חנוכה[1]

בפשטות נראה כי ההקשר לחנוכה שזור בסיומה של ההפטרה, בה נאמר (זכריה ד' ב'-ג') מנורת זהב כולה וגולה על ראשה...ושנים זיתים עליה...אולם הרב אברהם רבלין שליט"א בספרו עיוני הפטרה (ח"ב עמ' 603-606) מבאר מהלך אחר המבוסס על דברי האברבנאל שגם תחילת ההפטרה שייכת לסוגיית חנוכה. האברבנאל כותב על הנאמר (שם ג' א') וַיַּרְאֵ֗נִי אֶת־יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ הַכֹּהֵ֣ן הַגָּד֔וֹל עֹמֵ֕ד לִפְנֵ֖י מַלְאַ֣ךְ ה' וְהַשָּׂטָ֛ן עֹמֵ֥ד עַל־יְמִינ֖וֹ לְשִׂטְנֽוֹ. מה השטן הזה אשר ראה זכריה שהיה עומד על ימין הכהן הגדול, האם הוא יצה"ר כדעת הרב המורה...ואיך ראהו א"כ על ימינו בהיות כהן גדול קדוש לה'...?!...ואומר שכפי הנראה מהכתובים  כשראה זכריה המראה הזאת כבר היה מת יהושע הכהן הגדול כדברי הראב"ע [(שם שם ג'). והאברבנאל מוכיח שלא יתכן שיהושע הכהן הגדול היה חי בזמן נבואה זו של זכריה, ואכמ"ל. וממשיך האברבנאל] ולהיות יהושע כבר נפטר לעולמו, כשראה זכריה הנבואה הזאת, לכן אחרי שזכר שהראהו המלאך בה הדברים העתידים להיות, זכר שהראהו ג"כ באותה נבואה את יהושע הכהן הגדול שהיה בבית עולמו, ואמר עומד לפני מלאך ה' להגיד שהיתה נפשו צרורה בצרור החיים כגבורים אשר מעולם כי קדוש ה' היה. ואמר אך אמנם ראיתי עוד השטן עומד על ימינו לשטנו, והנה קראה 'ימינו' את זרע יהושע, רוצה לומר מתתיהו כהן גדול ובניו בני חשמונאי שהם היו מזרעו של יהושע הכה"ג, כי למעלתם וגבורתם המשילם כאילו היו יד ימינו של הכהן הקדוש ההוא, והשטן היה אנטיוכוס רשע וכל חיל מוקדון שהיו עומדים עליו לשטנו מדרך ה' ולהביאו לעבוד ע"ז ולחלל תורת ה'...

ואפשר לפרש ויראני את יהושע שהראה לו את זרעו מתתיה ובניו בני חשמונאי, כי להיותם זרעו ויוצאי חלציו, זכרם בשמו כמו שיתבאר, ומפני צדקתם וקדושתם אמר שהיה עומד לפני המלאך ושהיה השטן היווני עומד על ימינו לשטנו. עכ"ל האברבנאל. ובהמשך מבאר מה ענין הגערה בהשטן, וזאת על שני ענינים, האחד מעצם רשעתו שהיה משטין את הבריות, השנית מפני שבא לירושלים 'להיותה עיר קדושה מיוחדת לעבודתו, ואיך מלאו לבו של הרשע ההוא להעביד באותו מקום קדוש, עבודתו הטמאה הפך משפט אלקי הארץ'?! והמלחמה שעשה אנטיוכוס כנגד 'חסידי עליונים מירושלים' והרג רבים מהם, ונצולו מתתיה ובניו מאותה אש שורף שהיה בירושלים בהמלטם בהר המודעית, ומשם יצאו ללחום מלחמות ה', לכן אמר על אותו ימין – יהושע וזרעו שהם בני חשמונאי, הֲל֧וֹא זֶ֦ה א֖וּד מֻצָּ֥ל מֵאֵֽשׁ לפי שניצל מידי היוונים ומלחלל תורת ה' שהיא אש אוכלה...

הגאולה העתידה בזכות הרבצת התורה

שְֽׁמַֽע־נָ֞א יְהוֹשֻׁ֣עַ׀ הַכֹּהֵ֣ן הַגָּד֗וֹל אַתָּה֙ וְרֵעֶ֙יךָ֙ הַיֹּשְׁבִ֣ים לְפָנֶ֔יךָ כִּֽי־אַנְשֵׁ֥י מוֹפֵ֖ת הֵ֑מָּה כִּֽי־הִנְנִ֥י מֵבִ֛יא אֶת־עַבְדִּ֖י צֶֽמַח (זכריה שם ה').

הרב שמואל הלוי וואזנר זצ"ל בספר דרשות שבט הלוי (ח"א דרושי שערי אורה (לחנוכה) אות ה') מבאר וזלה"ק: ופירוש עבדי צמח קאי על משיח בן דוד. ולכאורה, מה מקום לומר להם זה, והרי היה עדיין קודם השלמת הבית השני, והיו צריכים לעבור קודם כל הד' מאות שנה של תקופת בית שני, ואח"כ הגלות, וא"כ למה הזכיר להם ביאת משיח צדקנו? והנראה עפ"י הא דאמרנו במקום אחר הענין שהראה לזכריה מכל כלי המקדש דוקא המנורה, דבבית שני לא היה ביהמ"ק בשלימותו שחסרו לו חמישה דברים וכדאיתא ביומא (כ"א ע"ב) וגם הכהן הגדול לא היו ראויין וכדאיתא שם (ט' ע"א) וא"כ לא היו לקרבנות מעלתם הקודמת, והדבר היחידי שהיה בשלימות – היה כח התורה, וכידוע דמתקופת אנשי כנסת הגדולה, שהיו אז ואילך, הורחב כח תורה שבעל פה מאוד, ולזה הראהו המנורה, דנר מצוה ותורה אור, דהיינו כח התורה. ונבוא אל המכוון אמרו הנני מביא את עבדי צמח, דמנהיגי הדור נסתפקו אז באיזה זכות יזכו להנני מביא את עבדי צמח, דהיינו לגאולה השלימה ממש. אם בכח התורה, או ע"י עבודת המקדש. לזה אמר לו שמע נא יהושע הכהן הגדול דהיינו עם כי אתה הכהן הגדול ועובד עבודת המקדש, אבל לא בזכות זה תזכו להגאולה השלימה, כי עבודת המקדש בבית שני פחתה ממעלתה כנ"ל, ובמה תזכו לגאולה? [והתשובה היא] ע"י אתה וריעך היושבים לפניך דהיינו תלמידיך היושבים לפניך לשמוע דבר ה', ורק ע"י הרבצת תורה ויראה, ע"י זה הנני מביא את עבדי צמח. עכ"ל הרב וואזנר זצ"ל.

רמזי מראה המנורה

...וְהִנֵּ֣ה מְנוֹרַת֩ זָהָ֨ב כֻּלָּ֜הּ וְגֻלָּ֣הּ עַל־רֹאשָׁ֗הּ וְשִׁבְעָ֤ה נֵרֹתֶ֙יהָ֙ עָלֶ֔יהָ שִׁבְעָ֤ה וְשִׁבְעָה֙ מֽוּצָק֔וֹת לַנֵּר֖וֹת אֲשֶׁ֥ר עַל־רֹאשָֽׁהּ. וּשְׁנַ֥יִם זֵיתִ֖ים עָלֶ֑יהָ אֶחָד֙ מִימִ֣ין הַגֻּלָּ֔ה וְאֶחָ֖ד עַל־שְׂמֹאלָֽהּ. מבאר האלשיך הקדוש בביאורו מראות הצובאות לנביאים וזלה"ק: ...ראיתי מנורת זהב כולה, הם ישראל, וקראם תואר זה, אחשבה כי הראהו ישראל בזמן ביאת משיחנו, שיהיו כולם צדיקים בעלת אחדות והארת נפשותם כמנורה שכל אבריה כוללים אחדותה והיא תואר אל ההארה. ועל הכשרון וטוהר לבם אמר זהב כולה, וגלה היא עטרת מלכם הוא מלך המשיח על ראשם, וזהו וגלה על ראשה ושבעה נרותיה של המנורה הם נשמות האבות והאמהות, שהן שבעה נרות של ישראל הן עליה של הגלה, מאירות על מלך המשיח. ושמא תאמר הלא הנרות אשר על ראשה של גלה היו בהן כמה בלתי טובים, שמשלמה ואילך היו נשמות בלתי כשרות, שנאמר בהן 'ויעש הרע בעיני ה'' כאחז ואמון ומנשה...והלא מצדן יבוא עכוב השתלשלות שפע למשיח שיוצא מזרעם?!

לזה אמר שבעה ושבעה מוצקות שפע לנרות אשר על ראשה של גלה, שהם אברהם יצחק ויעקב יהודה פרץ חצרון [ורם], שבעה אלה ושבעה שאחריהם שהם עמינדב ונחשון שלמון בועז עובד ישי דוד, ארבעה עשר אלה שהם שלשלת נשמות צדיקים נרות אלה מוצקות שפע קדושה, לנרות הן נשמות אשר על ראשה של גלה, הן הנשמות משלמה ואילך להאיר על עבר הנשמות הבלתי כשרות אשר בו הנרות, אשר על ראשה של גלה הן הנשמות הסמוכות אליה שמשלמה והלאה. ושנים זיתים על המנורה אחד מימין וכו' הם שני משוחי שמן, אחד משיח בן יוסף מימין משיח בן דוד, ואחד על שמאלה הוא אליהו שהוא פינחס משוח מלחמה על שמאל משיח בן דוד...עכ"ל האלשיך הקדוש.

רמזים על דרך עבודת ה'